כששאלתי אותו מה זה ריקוד בשבילו הוא אמר לי ש: "הריקוד נותן ביטוי חושי לאדוות העדינות של התפילה". הוא לא היה נשי , הוא לא התלבש במיטב המותגים מהחנויות בשינקין. הוא לבש סנדלים, כיפה גדולה על הראש חולצה לבנה פשוטה ומכנס דגמ"ח דהוי.
כששאלתי אחד אחר מה זה מחול בשבילו הוא אמר :"ריקוד הוא הקידה האולטימטיבית לאחד הגדול, לאלוהי שבחוץ, בתוכי ואצל חברי. טוב לו לאדם לרקוד כל חייו בשביל ריקוד אחד של אמת". גם כאן, לא היה ניתן לראות שום סממן שמספר לנו את הסיפור של "רקדן" אותו אנו מדמיינים.
הם רוקדים בעקבות הסיפור על הקבצנים של ר' נחמן מברסלב, בעקבות פסוקים מהכתובים. הם מתמודדים בתנועה עם המתח וההשלמה שבין תנועות הקידה שבתפילה לאלו חסרות הסדר, המתפרעות ושוברות המסגרת שבמחול המודרני.
כשישבתי עם אחד מהם – חבר טוב, גר ברובע היהודי, כיפה סרוגה, גולני וכל "מה שצריך", לשוחח על דת וחינוך אמרתי לו "שהחלום שלי הוא לגור בכפר אדומים ולגדל ולחנך את ילדי בחינוך משלב כפי שמשתקף בשיאו בכפר אדומים".
ציפיתי ממנו שיתלהב, אחרי הכל – גם רקדן וגם דתי, זה נראה מתבקש. הוא הסתכל עליי בחיוך קטן ואמר לי "שהוא לא". שאלתי: "למה?" הוא ענה לי: "שגם באפרת חיים דתיים וחילוניים יחד בקהילה וחיים משותפים בלי שאף אחד שומע על זה והבעיה בכפר אדומים שהכל יותר מידי אידאולוגי".
הם רוקדים בנפרד, קבוצה של גברים וקבוצה של נשים בתכניות שונות בזו אחר זו, רק אל מול קהל משולב: דתיים, חילוניים, נשים וגברים, לא מטיפים, בלי כל אידאולוגיה מיוחדת, הם עסוקים בגוף, בתכנים ועולמות תוכן הלקוחים מהחיים שלהם – לידה, גילוי והסתרה נשיים, חילוניות ודתיות, שמים וארץ. הם לא מטיפים לאף אחד, הם פשוט משתפים אותנו בעולם שלהם דרך מחול עכשווי ומקצועי , דרך הגוף המתפלל בריקוד.
הם פורצי דרך בלי לדבר על זה, הם שוברים מוסכמות בלי להשוויץ בזה, הם שואלים שאלות ומוכנים לקבל שלא תמיד יש להם תשובות, הם יוצרים שיח יהודי, ישראלי, אנושי ועכשווי – שיח של הגדרות ושיברן.
בשבוע הבא הם צפויים לעשות צעד נוסף, הרכב דתי ירושלמי, כזה עם "השורש" שהולך להופיע בתל אביב מול קהל מגוון. פריצת דרך קטנה ונוספת שמספרת לנו שהדתיות לא שייכת רק לירושלים והחילוניות רק לתל אביב.
כבן של מורה למחול שלקחה אותי איתה בילדות לכל הופעה, חזרה, ואפילו בשלב מסוים המציאה לי עתיד של רקדן, כל מה שקשור למחול הפך לשנוא עליי, ובאמת מהרגע שגדלתי מספיק ויכולתי להשתחרר מהמחויבות לראות מה אמא שלי עושה ביום-יום, נסתי על נפשי ורגלי לא דרכה יותר במופעי מחול בכלל, ובמודרניים שבהם בפרט. אך כאן מדובר בחוויה אחרת כזאת שמאפשרת לפתוח את הראש ולהפליג בתחושות ובמחשבות, מאפשרת לגעת בפשטות של התהייה בלי כל חובה למצוא תשובה.
באחד הקטעים הם עושים שימוש במעשה בשבעת הקבצנים של ברסלב, בסוף הסיפור הוא מדבר על ששת הקבצנים, ללא השביעי. הקבצן השביעי הוא קבצן שר' נחמן לא סיפר עליו. הסיפור נגמר לפני שמגיע הקבצן השביעי, אך מקובל לומר שקבצן זה היה רקדן – דתי? חילוני? מי יודע?
ביום שלישי ה25.2.14 בשעה 19:30 הם יופיעו "במחסן 2" בנמל יפו, זו הזדמנות שלא כדאי לפספס.
//יואב ייבין