באחד מקטעי הסטנדאפ שעשיתי בעבר אמרתי: "אנשים שטסים לבד אוהבים לספר שהם עושים זאת מכיוון שהם צריכים זמן לעצמם, בשביל לעשות חשבון נפש ולקבל החלטות גורליות. בפועל, אנשים שטסים לטייל לבד עושים את זה כי הם בודדים ואין אף אחד שמוכן לטייל איתם. אם הם יפלו מצוק גבוה לעולם לא תשמעו על זה".
כדרכו של הסטנדאפ, מדובר בהקצנה, מה שאינו שולל את העובדה שייתכן והיא מכילה יסודות של אמת. הרי בדידות אינה בהכרח מצב חברתי אלא בעיקר תודעתי. חלקנו יכולים לשהות במחיצת חברים מבלי אותה תחושת שחרור, אותה תחושה המאפשרת לנו לחלוק מחשבות ותובנות. למטייל "הבודד" יש את אותה יכולת לעבד חוויה כזו או אחרת בינו לבין עצמו (מצרך נדיר בעידן שמתאפיין בתיעוד מוגזם ובשיתוף בלתי נגמר). באופן אישי, היה לי חשוב להתנתק מהרשתות החברתיות ולבחון את גבולות הלבד שלי.
לשמחתי, את הטוויטר החליף יומן. בימים הראשונים עוד הייתי משועבד ל"מגבלת 140 התווים", אך ככל שעבר הזמן שמחתי לגלות כי הכתיבה הפכה ליותר קולחת, ומהר מאוד נפטרתי מאותו צורך ארור בפידבק מידי. הנה מספר רשמים נבחרים:
1. בניגוד למקובל, בחרתי לבלות את כל 30 ימי הטיול שלי בתאילנד במקום אחד – קופנגן. השאיפה "לראות ולהספיק כמה שיותר" תמיד הייתה זרה לי. המעברים התכופים, התנועה הבלתי פוסקת, ובעיקר חוסר ההשתקעות תמיד נתפסו אצלי כמתכון בטוח להחרבת החוויה.
2. טיסה למדינה זרה, בטח אחרי 8 שנים רצופות בארץ, מלווה באופן טבעי בהתרגשות. אך ככל שהציפייה לאירוע כזה או אחר תהיה גדולה יותר, כך יגדל הקושי בלכידת הרגע עצמו. העובדה שכל חוויה מחולקת לתתי חוויות (ההתארגנות לטיסה, המסע אל היעד, האטרקציות השונות ביעד עצמו) יוצרת מצב בו אף "רגע" בודד אינו "גדול" מספיק. כך שאת החוויה בכללותה ניתן לבחון רק רטרואקטיבית, כשכל תתי החוויות הופכות לשלם אחד וברור.
3. ההבדל בין המטייל הבודד שבוחר להצטרף אל ההמון לבין זה שנשאר ספון בחדרו הוא שההמון יוצר את התקווה האשלייתית שאוטוטו וכבר לא תהיה לבד.
4. המהירות שבה מתרגלים לשגרה נוחה היא כמעט בלתי נתפסת. מה גם שרוטינת תענוגות והדוניזם מהסוג התאילנדי מקהה וגורמת להזנחה כמעט מוחלטת של המחשבה. הרהורים שיתקבלו בחום ואף יתפתחו לתובנות כאלו ואחרות בשגרה, ייבעטו רחוק ככל האפשר על ידי האינסטינקט במהלך חופשה.
5. מטיילים מהעולם המערבי נוטים להתייחס בחשדנות גדולה כלפי אלו המטיילים בגפם. הנחת המוצא היא כי אדם שבחר להתנתק מסביבתו הקרובה נושא עמו איזשהו פגם.
6. כשאדם מצוי בחברה שאינה מתאימה לו, הוא מתרחק הן מהעצמי והן מהסביבה האידיאלית העשויה להתאים לו. לעומתו, זה שבוחר להישאר לבד, מתקרב הן לאני האותנטי שלו והן לחברה הפוטנציאלית האופטימלית עבורו (בטווח הארוך יותר). רוב בני האדם יבחרו באפשרות הראשונה.
7. השהות הממושכת עם עצמך וההתבוננות מהצד בחברה עשויה ליצור תחושת בוז כלפיה, בעיקר בזמנים בהם אתה צופה במימוש כל מחוות ופרקטיקות הידידות המזויפות.
8. גברים לא מתחילים עם בחורות בשביל לשכב איתן. גברים מתחילים עם בחורות בשביל אותם רגעים בהם הם מבינים שאם ירצו – יוכלו לשכב איתן.
9. אתה מעריך את הלבד ברגע שאתה חולף על פני מסעדות ופאבים ורואה זוגות שיושבים יחד ושותקים.
10. אנשים לא באמת מצלמים על מנת לתעד את הרגע, אלא בכדי להוכיח לעצמם שאותו "רגע מיוחד" אכן שווה תיעוד.
11. יש את הקטע הזה לקראת סוף הטיול שאתה מבין שלא צילמת מספיק, אז אתה ממלא את כל המצלמה בתמונות של שדות תעופה, נופים סתמיים, וכנפיים של מטוסים.
//אלדד שטרית