סמסטר א' מתחיל בשריקת פתיחה ססגונית בדמות פסטיבל בקמפוס והמוני סטודנטים חדשים נוהרים אל כיתות הלימוד. לאחר שהתיישבתם בין אנשים שאתם לא מכירים, התחברתם לחבר שפשוט ישב לצידכם ונכנסתם קצת לשגרת הלימודים, בטח שמתם לב שיש לכם, מדי פעם, חשק לקחת נשק ולרסס חלק מהכיתה כמו שקורה לפעמים בארה"ב (ולא סתם זה קורה דווקא שם!).
בכל מסלול יש את החבר'ה האלה שמעלים לך את הסעיף ואתה לא יכול לסבול את נוכחותם לידך. לקראת פתיחת שנת הלימודים, הכנתי רשימה של חמישה סוגי סטודנטים שצריך לדעת לנשום מאוד עמוק לידם. התחלנו.
הלקקן
שיעור של שעתיים על הבוקר, כולם עוד מנומנמים. לקראת השעה 10:00 אנשים מתחילים לזוז במקומם, מתכוננים לצאת להפסקה להתאוורר אחרי ה״ספק-שיעור-ספק-השלמת-שעות-שינה״, המרצה כבר מקפל את חפציו והנה זה מגיע. סטודנט מרים ידו ושואל שאלת קיטבג ומנסה להשמע מתוחכם, כל זאת רק כדי שהמרצה ישים לב לקיומו ואולי, בגיליון הציונים יזרוק לו עוד כמה נקודות. בשלב מסוים הכיתה תתרגל וכל פעם שידו תונף מעלה, יישמעו צקצוקים ברחבי הכיתה ומישהו מאחורה יזרוק "נחנקנו!". אם ללקקן יש מעט מודעות עצמית, הוא יתחיל לגשת למרצה בסוף השיעור ויחסוך לכולנו כמה דקות מבוזבזות של ההפסקה.
סלמי ב9:00 בבוקר
ההיא בשורה מקדימה מקלפת תפוז, הבחור מלפניי תוקע באגט עם טונה וביצה קשה, וזו שלצידי נושמת עלי ריחות של ביסלי גריל. מאכלים עם ריח חזק עלולים לעורר בחילה והסטודנטים שמביאים אותם לכיתה הם לא אחרת מאשר סוציומטים הנהנים מהתעללות. הגרועים מביניהם הם אלו המביאים לבחינות חטיפים עטופים צלופן בריח קבנוס וגורמים לך לאבד ריכוז כששיניהם בולסות ברעש אדיר.
הבכיין
אתם יושבים יחד ללמוד לקראת שלושה מבחנים רצופים, אתה מנסה להשתלט על כמות החומר תוך כדי שחצי מזמן הלמידה שלך מבוזבז על הרגעת שותפך ללימודים: "אני לא יודע כלום", "אני אכשל בדוק", "אולי אני אנסה ריטלין?". אתה מרגיש יחסית טוב – מנטלית – וניגש למבחן, ולאחר שבועיים נחרד לגלות שלמרות כל העבודה הקשה והשליטה העצמית, הציון שלך מגרד את רף ה"עובר". לעומתך, שותפך למבחן מגיח מן הצד עם חיוך מיליון דולר "אתה לא תאמין, קיבלתי 99". ייקח לך מעט מאוד זמן להבין שהבכיינות היא דפוס, ובסמסטר ב' כבר תמצא את עצמך מוריד לו כאפה בעודו מיילל.
התחרותי
יצאת ממבחן קשוח והצלחת להמציא חצי תשובה מתוך חמש? היא תחכה לך בחוץ כדי להשוות תשובות למרות שתגיד לה שאתה לא רוצה לדבר על זה. הגיעו ציונים קצת לפני הזמן כי המרצה הוא גבר-גבר? היא הראשונה לשלוח "יש ציונים" בווטסאפ, בפייסבוק ובמייל. היא גם תהיה הראשונה שתתקשר לשאול כמה קיבלת, ואפילו כשלא תרצה לומר, היא תתעקש "נו מה הבעיה? תגיד מספר". וברגע שתגיד, וגם תהיה קצת גאה בעצמך שקיבלת 92 באחד הקורסים היותר מענים, היא תגיב ותשמע מבעד לשפופרת את החיוך המרושע "אני 93".
המתפזר
הבחור ההוא ששכח לקחת ריטלין בבוקר, ולא מצליח לשבת בשקט יותר מעשר דקות ומוציא אותך מדעתך. הוא זה שישאל אותך שאלות על קורסים אחרים בזמן שיעור שאתה חייב להקשיב בו, הוא זה שיטופף ברגלו בעצבנות או ישחק עם עט\בקבוק\מפתח\השיער שלך ויוציא אותך מריכוז, הוא זה שיגרום למרצה אפילו להשתגע ולהוציא אותו מהכיתה.
צריך להודות לאל ולקוסמוס שרוב הסטודנטים שפויים יותר מהרשומים מעלה, וכל עוד תדעו עם מי יש לכם עסק וממי כדאי להתרחק, התואר יכול לעבור בקלות וברוגע. שתהיה לכולנו שנת לימודים פורה ומוצלחת!
// לילך דהן
הפוסט 5 סטודנטים שצריך להרוג הופיע ראשון במה וזה