כשזרים שואלים אותי אם אכלתי כבר בויטרינה באבן גבירול, אני מבינה שכנראה מישהו שם עושה משהו נכון. פעמיים ניסינו לתפוס מקום. פעם אחת היה סגור ופעם שנייה היה תור שלא השאיר מקום לאופטימיות, אבל בפעם השלישית – פעם שלישית בורגר.
מלחמת הכיסאות
היה רגע של ספק כשטל התקשר ואמר שנתפס לו הגב, נסעתי אליו לעשות בקרת נזקים וקצת חילוץ עצמות – ברגע שראיתי אותו וויתרתי, אבל הוא, גם עם גב תפוס מצליח להפתיע אותי, בקושי מצליח לעמוד ועדיין דואג שהבטן שלי תחייך.
טל שמר לנו שולחן כי בויטרינה גם בצהריים זה לא מובן מאליו. ואני, בשורה הראשונה מול הדלפק, מהופנטת ומתעדת את תהליך היצירה – טיפ הגייני למקום – כפפות לידיים עוד לא הרגו אף אחד.
למרות שזה יכול היה להיות שובר עסקה (באנגלית זה נשמע טוב יותר), מרוב המתח שנבנה סביב המקום הפעם הפרט הזה לא עצר בעדי והזמנתי את המבורגר המסורתי בתוספת צ'יפס, צ'יפס בטטה וקולה (55 ש״ח) וטל אותו הדבר עם טוויסט של גבינה כחולה (60 ש״ח).
לא יצא לי כזה בבית
אם הייתם רואים אותי בזמן האוכל – לא היה צורך במילים. אני לא בטוחה אם זה ישמע הגיוני אבל הרגשתי שאני אוכלת אוויר במובן הטוב של המילה. ההמבורגר נמס לי בפה שנאלצתי לטרוף ביס אחרי ביס כלא מאמינה עד כמה זה טעים ונימוח בפה, וצ'יפס קראנצ'י וטעים עם גרידת הלימון מעל. טל, שהסתכל עלי באמצע הטירוף, הזכיר לי בעדינות שצריך גם ללעוס. את המבורגר עם הגבינה לא טעמתי אבל עד לפעם הבאה.
בסוף גן העדן קיבלנו צלצול השכמה מקטי אחותו שרצתה שנעצור ליד לקנות לה צמר, היא שלחה לנו את הכתובת ״אבן גבירול 98״ ואנחנו יצאנו לדרך. מסתבר שהאינטרנט לא מעודכן כי לפני שנה וחצי הפך המקום לבית הקפה – café mea ולי הייתה הרגשה שלא הגענו לשם סתם.
מצאנו קפה איכותי שמגיע ביבוא אישי פעם בשנה מקוסטה ריקה – למרות שהמקום מזכיר דווקא את פריז. אספרסו, מקינטה, פלנג'ר, קפה שחור ועוד. הקפה מגיע לארץ למחסן עם בקרת אקלים ששומר על חומר הגלם ואותו קולים בכמויות קטנות מידי בשבוע. תשע מטחנות קפה שיודעות לשמח לבב אנוש ומבלי שידעתי להגיד את זה קודם זאת הייתה בדיוק הדרך לסיים את הארוחה ולהרים לחיים לכבוד 11 החודשים שלנו ביחד.
הקפה מקוסטה ריקה האווירה מפריז
// לירז אפרתי
הפוסט כל השמועות נכונות – הויטרינה הופיע ראשון במה וזה