הכלה לבשה שמלה שעלתה 100 ש"ח.
השמיים לא נפתחו ולא נסגרו לרגל האירוע, צמידים לא חולקו לכמה מאות אורחים וצלמי מגנטים לא הסתובבו על יד בופה שכלל המבורגרים קטנים מאוד.
אולי כי לא היו מגנטים ולא היה בופה ולא היו המבורגרים קטנים. וכי החתונה נערכה בחו"ל, בעיר הבירה של החתונות – לאס וגאס, כשהאורחים היחידים הם אלה שהחליטו לעשות את המעשה הבוגר של חתונה בהנחיית חקיין של אלביס.
במקרה אלה היינו אנחנו.
חדשות טובות – אם החלטתם להתחתן בווגאס ואתם עדיין ביחד, אלה 10 הדברים שאתם לא הולכים לריב בגללם במהלך ההכנות: טקסטורות של מפיות בצדי שולחנות; טקסטורות של אגרטלי פרחים במרכזי שולחנות; טקסטורות של שולחנות במרכז אולמות; טקסטורות של אולמות במרכז הארץ ביחס לאלה בצפון, בדרום ובחור היפה הזה שהיינו בו פעם כשנסענו לצימר והלכנו לאיבוד; היתרונות שבהושבת קרובי משפחה לא כל כך קרובים ליד רמקולים; החסרונות שבהושבת רמקולים לא כל כך קרוב לחופה; הדרך הנכונה בה יש להיכנס לחופה; הדרך הנכונה בה יש לפתוח את דלת הכניסה מבלי לפגוע בכל ארגזי משקאות האנרגיה שעומדים שם שבועות כתגבורת לבר החיצוני למרות שהבטחת להזיז אותם משם; הסיבות לכך שהתירוצים שלך בדבר אי הזזת ארגזי המשקאות אינם קבילים; והפערים בין מה שקיבלתם מההורים שלך לבין מה שקיבלתם מההורים שלה למרות שכולם יודעים שהצד שלך במשפחה יאכל הרבה יותר.
ההחלטה להתחתן בווגאס הייתה פשוטה – רצינו לעשות שופינג בניו יורק במקום לרכוש קישוטים לרחבה, רצינו לטייל ביוסמיטי פארק במקום ברבנות ורצינו לאכול ככל יכולתנו במזנונים שפתוחים 24/7 במקום לנשנש בחדר חתן כלה. רצינו כיף, בלי כל ההפקה שנלווית אליו. זה כמובן לא אומר שכל דרך אחרת להתחתן היא פחות טובה או מהנה. זה פשוט אומר שכל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו, וכמה שיותר מזה.
מרבית הנוסעים בטיסה 305 של חברת ספיריט, שהמריאה בשבע בבוקר מפורט לודרדייל לווגאס, הגיעו אל הטיסה הרבה לפני הזמן. למעשה, נראה שאנחנו היינו האחרונים. כשהגענו אל שדה התעופה באחת בלילה, אחרי נסיעה ארוכה ברכב המושכר שלנו מאורלנדו, כולם כבר ישנו על רצפת השדה כדי לא לאחר לטיסה, מכורבלים בקבוצות קטנות סביב השקעים שפוזרו ברחבת הכניסה ומגוננים מתוך שינה על האייפונים הנטענים שלהם. כיוון שהיינו כל כך מאושרים שהצלחנו למצוא את נקודת החזרת הרכב, קרסנו על המזוודות לצד החברים החדשים שלנו, היא עם שפתיים מזויפות והוא עם שיער מזויף, וישנו שנת תיירים נפלאה עד רבע לחמש לפנות בוקר.
ברבע לחמש ניגבנו את הרוק מתגי השם שעל התיקים, והלכנו לצחצח שיניים בחדר השירותים עם האצבע. כיאה לווק אוף שיים אמיתי.
ובכל זאת, למרות המחסור בשינה, העובדה שהדאנקן דונאטס עדיין היו סגורים והניצחון של הדיילות על הנוסעים בכל קרבות הורדת הידיים שהתרחשו בצד השמאלי של המעבר אחרי שהשלט על הידוק החגורות כבה (היו 6 קרבות כאלה לאורך הטיסה), כל הנוסעים נראו מרוצים. אוקי, אולי חוץ מהנוסע שהפסיד לדיילת הפורטוריקנית הגדולה עם העגיל באף, למרות שהוא טען שזו רק אלרגיה והוא לא באמת בוכה. איש לא היה בדרכו ללוויה, מפגש עם ילדים שלא ידע על קיומם או סתם כדי לעבוד כיאה לבנאדם נורמלי. מטרת הנסיעה המוצהרת של כולם הייתה כיף לא נורמלי, והטיסה נראתה כמו העתק מדויק של טיול שנתי למבוגרים בלבד. כולם רצו לדבר עם כולם, לחלק עצות ולהתלהב מכך שהם הצליחו לעלות לטיסה עם מספריים קטנים לגזירת העור היבש מסביב לציפורניים למרות שאסור היה.
שבועיים אל תוך הטיול בארצות הברית, הגיע הרגע להתניע את החתונה הזאת.
// אילנה קלמן
הפוסט בדרך לחתונה עצרנו בווגאס #1 הופיע ראשון במה וזה