אתה תאסוף אותי על אופנוע, רכב זה בנאלי מדי. תשאל אותי לאן אני רוצה ללכת ואצביע לכיוון הים, ממש מטר מהבית. נעצור בדרך לקנות כמה בירות ונמשיך לנסוע עוד ממש דקה, שבה הרוח תבלגן לי את השיער ותגרום לי להרגיש הכי חופשייה שאפשר.
תהיה מבוכה בהתחלה, אבל נשתדל לא להראות את זה. אני אדבר ואשאל שאלות ואנסה להצחיק עם ההומור הציני שלי וכל הזמן תעבור לי בראש המחשבה שאולי אני מדברת יותר מדי, אתה תבין את הרמז ותתחיל קצת לדבר במקומי.
אספר לך על החלומות והמילים שלי וכמה אני מאמינה בעצמי, גם כשכלום לא זז, ואשאל אם אני לא חופרת לך ואתה תענה שאם אחפור יש לך דרך מאוד נחמדה להשתיק אותי. אני אחייך בחצי פה ואענה שאני אשמח לראות אותך מנסה.
לאט לאט אתחיל להבין כמה אנחנו דומים, שנינו רוצים לטייל, שנינו חיים מרגע לרגע, אנחנו לא יכולים לחשוב על מחר – כי היום עוד לא נגמר. אתה תתלונן על אנשים צבועים ותגיד לי שאתה מאמין שאנשים יכולים להשתנות, גם אם לא לגמרי בכוונה. תספר לי כמה אתה חולה על טקילה ושאתה שונא סתם ללכת ברגל בלי שום מטרה. תשתף אותי בכל כך הרבה דברים ואני אהנהן, כי אני מרגישה כאילו אני עומדת ממש מול מראה.
אתה תספר לי על הטיולים שלך, על החברים שלך שכל היום עם החברות שלהם ועל כמה חסר לך פשוט לשבת ככה על בירה עם חבר מבלי לחשוב יותר מדי. אתה תגיד לי שאתה מרגיש איתי בנוח, כאילו היינו חברים כל החיים. כאן תכנס לאזור מסוכן, כי הלב שלי ישר יקח צעד אחורה, תתוייג בתור גבר בדחן בלי רגשות, והאישה הקטנה והרומנטית שבפנים תמהר להתחבא.
סוף הערב יגיע וזה הרגע שבעצם יכריע הכול, גם אם אתה יודע וגם אם לא. המחשבות הפסימיות שלי מתחילות לרוץ בלי שליטה. אתה לא תנשק אותי, אתה גם לא תתקשר. אתה תשלח הודעה לפעמים, כשיעבור עלייך יום רע ותצטרך מיטה להתנחם בה.
ואז, מגיעה הנשיקה. ומשתיקה אותי. ואת החששות שלי.
בלי לדעת, קנית אותי ברגע, בלי מאמץ, פשוט היית אתה- כמעט היית אני.
ובעצמי תמיד הייתי מאוהבת בכל מקרה.
// ברנדה אזרצקי
הפוסט הגבר המושלם הופיע ראשון במה וזה