אני סולחת לך על מגה-ג'וקים שגרים איתי בדירה בכל קיץ. אני סולחת לך שאת לא יודעת איפה את מסתיימת ואיפה רמת גן מתחילה. אני סולחת לך שהשכר דירה שלך הוא כאילו יותר זול מתל אביב אבל כמעט מתקזז כשמוסיפים חשבונות. אני סולחת לך על מחירי הארנונה המופקעים שלך והרחובות הצפופים שלך. על הצפירות הבלתי פוסקות ועל ריבוי הרמזורים, על כיכר נח שמשפצים אותה כל חצי שנה. על ריחות הטיגון בכל הרחובות של הסביחים והפלאפלים, על המספרות והפדיקור-מניקור בכל שני מטרים.
אני סולחת לך על זה שבכל חורף נהיה נחל מחוץ לבניין אחרי שתי טיפות גשם. על שכנים שמתלוננים על רטט "רועש" של הפלאפון שלי. סולחת לך על הקירות הדקים שגורמים לי לשמוע את הגניחות של הזוג מצד אחד ואת הצעקות של האמא המשוגעת מצד שני. אני סולחת לך על כל היונים וגם על זאת שהחליטה לגור לי במקלחת במשך יממה שלמה, עד שפיזרתי לה שביל פירורי לחם לכיוון אדן החלון.
סולחת לך על מי החלודה שיוצאים מהברז. סולחת על עשרות החתולים שמחכים לי ביציאה מהבניין, מביטים בי במבט שרק רווקות בגיל 30+ יכולות להרגיש בו. אני סולחת לך על הרחובות שמלאים באוכל ומים לחתולים. אני סולחת לך על הבתים הישנים עם הארונות החומים והירוקים מתקופת המנדט. סולחת לך על זה שאת מתיימרת להיות גבעתיים אבל בתכלס יש לך מצוקת חנייה שלפעמים יותר גרועה מאשר בתל אביב. אני סולחת לך על כל אנשי גיל הזהב שאת מאכלסת, לפחות אני כבר יודעת מראש לא לצפות שאשב באוטובוס. אני סולחת לך על הצפירה בכניסת השבת, גם ככה פוסט טראומה זה אובר-רייטד.
אני סולחת לך על כל האמבולנסים. סולחת על זה שאין אוטובוסים בשבת. על זה שמונית ממך לתל אביב לפעמים עולה לי כמו שני דרינקים בפאב. אני סולחת לך על הפאבים, כי באמת הם נחמדים, אפילו שלכולם קוראים "בוגארט". אני סולחת לך על הדרינקים, שאם כבר יש עליהם מבצע – הוא מסתיים ב-20:00, כשרוב האנשים עוד בכלל לא יצאו מהבית. אני סולחת לך על הפאבים שמכריחים אותנו להיכנס פנימה לקראת חצות כדי לא להעיר את השכונה. אני סולחת לך על המלצרית שביקשה שאצחק בשקט כי הצחוק שלי מפריע לשכנים. אני סולחת לך שכביכול יש אצלך סופר PM:AM אבל בתכלס הוא פתוח רק במשך היום. אני סולחת לך על ריח המאפייה שמציף את הרחוב שלי וגורם לי לטחון חצי חלה לבד.
אני סולחת לך על התמ"א 38 בכל פינה, על האבק והרעש וההשכמה בכל בוקר עם תחילת הבנייה. על העלייה ל"מצפור שלום" שגורמת לקוצר נשימה אבל בשעות מסויימות של היום – שווה את המאמץ. אני סולחת לך שאת מביאה לכאן רק זוגות צעירים ושכל בחור חמוד שאני רואה ברחוב – מיד אחריו צועדת איזה נאחסית על עקבים, שהיא במקרה זוגתו שתחיה. אני סולחת לך על בני הנוער שיושבים בחופש הגדול בדיוק מתחת לבניין. אני סולחת לך על כל האנשים שראו אותי עם מפתחות ברחוב ושאלו אותי "את יוצאת?" ורציתי להתחכם ולשאול אותם "עם מי?", כי באמא שלכם – אני פחות או יותר חיה בתחבורה ציבורית, מה יוצאת מה?!
אני סולחת לך על קו 63. זה שמגיע למקומות הכי שווים בתל אביב אבל נוסע בדרך הכי ארוכה ומפותלת, זה שתמיד גורם לי לאחר למקומות ומפוצץ תמידית עד אפס מקום, כי כולם נוסעים לים, וכולם נוסעים לשוק, ולהבימה ולסינמטק ולסנטר.
אני סולחת לך גבעתיים על שאת חמודה אבל לא מדהימה.
על שאת לא תל אביב, את רק ליד,
ובינתיים זה מספיק נחמד.
// סיוון סטרומזה
הפוסט אני סולחת לך גבעתיים הופיע ראשון במה וזה