אני אוהב להיות מופתע, במיוחד כשזה לטובה, אוהב שדברים מרגשים ולא מתוכננים קורים
ובמיוחד כשזה קשור אליי.
אני אוהב לפעום מהתרגשות, להתמלא בדם אדום של אדרנלין ואוהב לרעוד מתשוקה.
אני אוהב כשמגיע מישהו וגורם לי להחסיר פעימה, מגיע בדיוק כשהמוח מייחל לו
וזה לא קורה הרבה, זה נדיר.
כשהוא מגיע זה כמו קסם, שלחו אותו אליי, היקום רצה לפצות אותי, להראות לי שאפשר אחרת, לאחות את הצלקת של הקודם.
אבל אז את מלחיצה אותי עם הציפיות שלך. רגע, תירגעי מאיה, רק התחלנו.
מה את קופצת כמו חמור בראש? תורידי את סף ההתרגשות ומהר,
את יודעת לאן זה לוקח אותנו תמיד.
איך את מצליחה כל פעם מחדש להתלהב כל כך מהר? איפה הפאסון שלך?
לא למדנו שום דבר מהעבר?
מה את פותחת אותי בכלל, זה עוד לא הזמן, לוקח זמן עד שמגיע הזמן הזה, צריך לעבור בהרבה תחנות לפני, אל תמהרי ללחוץ עצור, אני פוחד.
את תמיד מריצה מחשבות בראש, רוקמת סיפורים, חיה את הפנטזיה.
נו די, תירגעי כבר, תפסיקי לחייך לעצמך ולחלום בהקיץ,
תפסיקי לשים את האודם הזה של המצב רוח הטוב, הוא נמרח ונדבק לשיער
ומשאיר שאריות על הלחיים שלך.
תזכרי, גברים הם כמו כלבים, הם מריחים אותך, מריחים את ההתלהבות ממך,
זה מריח להם רע.
תשבי בשקט ותפסיקי לספר לחברות שלך ולחלוק איתם כמה טוב לך עכשיו,
תיכף תצטרכי להסביר מה קרה ולמה זה נגמר שוב.
תפסיקי עם המחשבה הטיפשית הזו, הוא לא באמת יישב עם בעלה של החברה הטובה שלך בסלון ויראה איתו כדורסל בזמן שאתן תקשקשו במטבח.
גם לא יתממש התסריט הזה שהוא יקפוץ לבירה כשתשבי בפאב עם חברות ויהיה נחמד אליהן, גם לא תרכלו עליו למחרת, על כמה מקסים הוא וכמה שהוא בול בשבילך.
צילום: RONALICHTEN@
תירגעי נו, אל תסתכלי בתמונות ישנות, אל תקראי סטטוסים, אל תבדקי אם הוא און ליין
וגם אל תתכנני תכניות.
הוא לא יישאר גם ככה כדי לממש אותן.
אל תחשבי לאיזו הצגה תלכו ולאיזו מסעדה הוא ייקח אותך כשתחגגו שנה
זה לא יחזיק מעמד עד אז.
אל תתכנני שהוא יבוא אלייך הביתה, אל תחשבי על איך הוא יתלהב מקופסת הגפרורים המזמינה שאת קוראת לה בית.
אל תראי בעיני רוחך אתכם עומדים ואופים יחד במטבח שלך, את חיה בתוך סרט.
גם אל תדמייני את הרגע שהוא יפשיט אותך בעדינות וינשק לך את הצוואר,
כמה נעים הוא ירגיש ואיך הוא יידע לגעת.
אל תתכנני להירדם על החזה הרחב שלו, הוא גם ככה לא נשאר לישון.
אל תתלהבי כי מישהי שאת אוהבת חלמה שאוטוטו זה יקרה לך, היא נשבעה, היא ראתה אתכם ביחד בחלום וזה מיוחד כי היא לא ראתה אותך יובלות ויש לה כוחות מיוחדים.
אז תנסי להירגע בסדר? כי אני לא עומד יותר באכזבות, אני פצוע ומצולק כבר בגללך,
אני לא מבין איך את נופלת כל פעם, איך לא הקמת מחסומים? איך לא פיתחת עור של פיל?
איך את עדיין מאמינה ומתלהבת כל פעם מחדש כמו ילדה קטנה?
קשה לי עם רכבת ההרים שלך, אני לא יכול עם הגבעות הרמות והעמקים הנמוכים.
בבקשה תרחמי עליי, תסגרי אותי אולי לשנה- שנתיים, אז מה עם הזמן דוחק.
תתעסקי בדברים אחרים, תשכחי ממני לבינתיים.
שלך, הלב.
//מאיה חיימוביץ'