העלתי תמונה שלי. אני בבגד ים, שוחה במים. היא גררה כמה תגובות לא הולמות, תגובות ששמעתי לא פעם, אבל הפעם זה הצית בי משהו. לכן אני אכתוב כמה מילים בנושא. חשוב לי לציין שזה לא משנה מי כתב ואמר. זה לא העניין.
העניין הוא הקלות בה אנשים מרשים לעצמם להגיב ("איזה תחת / ישבן / עכוז / טוסיק"), או כל הערה אחרת על מראה חיצוני. הרי אם מישהו יכתוב על תמונה של בחורה עם עודף שומן "איזה שמנה" זה יהיה מחריד. נכון? (מגנה את זה בכל לבי למען הסר ספק). אז באותו האישיו, רק ארחיב בנושא ההטרדות המיניות – צמד מילים שנשמע מפוצץ ופלילי, צמד מילים שאדם נורמלי לא ייחל להתקל בו משום זווית.
התמונה המדוברת…
אין לאף אחד או אחת זכות להעביר ביקורת כזו או אחרת על גוף האשה ללא הסכמתה (אני מתמקדת בנשים עכשיו כי זה רלוונטי למקרה אבל הכל תופס גם על גברים). אין לקחת בקלות ראש את זריקת ההערות המעצבנות האלה, אין לתת לנשים אחרות לצדד בגבר שנוהג ככה.
זה נשמע קלישאתי, אבל זה מתחיל בדברים הקטנים האלה בדיוק. אני לא אומרת שכל מי שזורק הערה סופו להיות אנס, אבל אני מרשה לעצמי להיות קיצונית כי זה נושא שחוצה קווים אדומים ומשום מה בחורות חוששות להגיב על דברים "קטנים" כאלה שמעירים להן. כי זה לא קול, או כי הן מפחדות. או מכל סיבה אחרת.
זאת אני. תתמודדו ובלי הערות בבקשה
אני לא איזה פמיניסטית מתייפייפת. ממש לא. אני הולכת עם בגד ים קטנטן בים, ואם זה היה מקובל בארץ אז גם הייתי הולכת חצי ערומה. אז כן, גוף ועירום הם דברים שגוררים תגובות ומבטים ויוצרים עניין, אני מודעת לזה. ואם לא הייתי מוכנה לקבל אותם אז הייתי הולכת מכוסה מכף רגל ועד ראש (וגם זה היה גורר תגובות, אני בטוחה) וזה לא פסול. רק צריך לדעת איך להגיב/להחמיא. ובעיקר לסנן.
תסננו את עצמכם.
// יובל דרור
הפוסט תלמדו לדבר הופיע ראשון במה וזה