מה וזה ויקב רמת הגולן הזמינו את הבלוגרים לכתוב את החלטות שלהם לשנה החדשה. אומרים שאם כתבת את זה – זה שם. אנחנו נבדוק אותם בעוד שנה 
"זאת השנה שלך", אמרה בעודה עוצרת לאט ברמזור האדום.
"באמת, זאת השנה", היא חזרה כאילו חשבה שלא שמעתי. חייכתי חזרה ואמרתי שאני מקווה.
שתיינו כבר עייפות ומרוטות, שמחות בחלקנו ובמקום שיש האחת לשנייה בחיים כי ככה זה חברות טובות, בחרא של 2:00 בלילה, אחרי חגיגות יום הולדת ובטוב עם העוגה והנרות, קשקשנו קצת עד ההגעה הביתה על ציפיות מהשנה החדשה.
אני אדם לא קל, בלשון המעטה, אני רגישה ועצבנית, חכמה אך מעופפת ובעיקר מקטרת, אז אם היא אמרה שזאת השנה שלי, זאת השנה, היא מכירה אותי טוב ויודעת מה נכון לי.
עליתי הביתה וחלצתי עקבים. נשכבתי על המיטה, נאנחתי כמו פולנייה טובה וחשבתי לעצמי כמה נוח לחגוג יום הולדת בצמוד לראש השנה – את בעצם מתחילה מחדש כפליים. אבל כמו בכל שנה כשאלוהים נותן לי אופציה כפולה להתחדש אני מחרבשת את זה, ובאמת שלא בכוונה!
פשוט לפעמים אין לי, לרובנו לצערי, שליטה על החיים והם מלהטטים בנו כאילו היינו לוליינים על חבל דק.
תבינו, אצלי הכל מתוכנן לפרטי פרטים, אצלי אין הפתעות, לא יקום ולא יהיה- כבר מעכשיו אני יודעת מה אני הולכת לעשות ביומיים הקרובים וכל האירועים נמצאים לי בראש לפי סדר הופעתם ואם משהו מהתוכניות האלה משתנה מת העולם ונשרף הים. וכן, עם רמת הביקורת העצמית שלי ברור שמשהו יתחרבש. כל וויז'ן אצלי מתוכנן לפרטי פרטים, דקויות-דקויות של מחשבה ורמת תסכול ענקית כשמישהו מזיז לי את הגבינה.
למרות הכל השנה, משום מה, לא התרגשתי מיום ההולדת ונתתי לעצמי להיות. לחגוג ולהיות. לדעתי זאת תוצאה של חוסר זמן, ריכוז וקשב.
ואתם יודעים מה? זה עבד מעולה!
אני, רבותיי, לא רוצה לקבל החלטות לשנה החדשה. רוצה לזרום איתה, לראות מה היא תביא. למה לי להחליט?
הרי אנחנו מתכננים תוכניות ואחר כך צוחקים עלינו, יאללה בחייאת – אני עושה ריסטרט ומה שיבוא יבוא. תשע״ו- קדימה, ברינג איט און! חייכתי לעצמי חיוך דבילי וקמתי מהמיטה לכיוון המקלחת, הסתכלתי במראה, כל האיפור נמרח מעייפות ומלחות, האודם כבר לא היה שם, השיער החלק כבר הסריח מעשן והפרחים שעל הזר קמלו. כנראה שעבר עלי לילה טוב וכל זה בלי להחליט, בלי לצפות, פשוט זרמתי עם התאריך והשמחה.
התפשטתי. כן, עליתי כמה קילוגרמים מיותרים בין יום ההולדת האחרון ליום ההולדת הזה אבל חוץ מהפנים שקצת התרחבו לא באמת מרגישים, קסם. או שזאת פשוט אני שלא שמה זין.
המים החמים טפטפו עליי והבנתי כמה שאני אוהבת מקלחת. זאת ההחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל בלילה הזה, הרגשה של התחדשות והמקום האידיאלי לתת למחשבות שלי להסתדר.
היציאה מהמקלחת החמימה אל הקרירות שבחדר העירה אותי מעט. "זאת השנה שלך", שחזרתי לעצמי בראש את המילים האלה… השאלה אם יש בכוחי להפוך את השנה הזאת לשנה שלי ואם כן, אז באיזה אופן? כי נמאס לי להלחם בתחנות רוח, בטח שאני יכולה אבל כבר 4:00 בבוקר ואני עייפה.
לבשתי פיג׳מה ונכנסתי למיטה.
עטופה בשמיכה ורגע אחד של צלילות מלמלתי –״החלטתי לא להחליט״.
// דראל פורת
הפוסט שמח פה ושמח שם הופיע ראשון במה וזה