לפעמים אני רוצה שפשוט מישהו יקבל החלטה במקומי. בא לי שירד ממני הלחץ. שהראש שלי יתנקה ממשימות ומחשבות.
שמישהו יחליט מה יהיה הקעקוע הבא שלי, אם באמת לשנות את הקעקוע האחרון שקצת ביאס או שרק להוסיף לידו פיראט כועס. ואם לעשות אותו בחורף הקרוב, או לחכות לטיול הגדול ולעשות אחרי שאעזוב?
שמישהו יחליט בשבילי מה אעשה בעולם האמיתי אחרי השחרור, כי עכשיו אני חיילת וזה ממש לא ברור. והמחשבה על לברמן, לעבוד, לטייל, לתת קצת בעגלות – גורמת לי להמון תהיות. ומתי אשלים את הבגרות באזרחות? כשאהיה אזרחית. אני עונה בקלות. אבל מה עם אוניברסיטה, ותואר, ולעבור לתל אביב? ולעזוב את הבית וכל המסביב. הלוואי שמישהו היה נותן את דעתו ולוקח אחריות על כל החלטותיו. וככה היה שולח אותי ללופ החיים, והכל עליו.
אני רוצה שמישהו יחליט בשבילי שאני לא מפחדת. יקח ממני את ההתלבטות אם להיכנס לצלול או לא. ויחליט שאני מסוגלת. כי משהו עצר אותי והוא עמוק בתוכי. ולהתמודד עם רגשות זה האתגר האמיתי. והייתי במים והכל היה לי צלול, לא הצלחתי בכל זאת, ואני עוד גוררת את התסכול.
ואני אולי רוצה חבר? אבל כבר נמאס לי לדבר. או לחפש או לייחל, או להדוף מעלי או לנוס על חיי, או לפחד או להתחרט, ובעיקר להתלבט. אז בא לי שמישהו יחליט במקומי, ירצה אותי, יתפוס אותי חזק שלא אברח. כי לפעמים כשסוגרים עלי הקירות, אני מקבלת רגליים קרות. אני רוצה שמישהו יקבל את ההחלטה על כל השלכותיה, על כל אהבתה, על כל קשייה. יקח אותי בשתי ידיו בלי שאני אתאמץ. כמו תינוקת קטנה שלא יכולה לתרץ.
ככה אני רוצה – לא לפחד מטעויות לא לשבור את הראש ולא לנסות לחפש אחר משמעויות. אני רוצה, משתוקקת, שמישהו יבוא, יתפוס אותי מהביצים, לא יתן לי לסיים את המשפט "אני חושבת שלא מתאים", לא יתן לי להיות ציפור שמחליטה לנדוד, שיגיד לי שהוא רוצה, וידרוש אותי עוד. שלא יוותר עלי, גם אם אני מתערערת, כי הרבה פעמים אני שוקעת ומהרהרת. ואז אני מחליטה לפרוש כנף כי נהיה לי צפוף והלב שלי כמעט ונקטף. וזה דבר טוב, אני יודעת. אני רוצה ומשתגעת. אז בבקשה שהוא יחליט. ויקח אותי – הציפור החופשייה – יפנה לעצמו מקום בלבי הדופק, שכל כך צריך שימלאו בו את הריק.
אני יודעת שהחיים לא עובדים ככה. וזה דווקא דבר טוב. כי צריך להתאמץ בשביל לאהוב.
רק שלפעמים אני חושבת שהיה יותר קל אם היה איזה עולם מקביל, שמנוהל על ידי איזה דביל- כי להיות אנשים חושבים ומודעים, יוצר תזוזות בראש, וכשהחיים קורים, התזוזות לפעמים לא נוחות והתלבטויות יוצרות המון מלחמות. וקל זה נחמד, אבל זה לא פיתרון. אז חשוב לעשות את הצעד ולהחליט כדי לא להישאר אחרון. להיות בנאדם שמקבל החלטות זה עניין של החלטה. אז החלטתי. חיי בידיי ואני מחליטה. גם אם לפעמים זה ילווה במעט חרטה.
// יובל דרור
הפוסט תחליטו בשבילי הופיע ראשון במה וזה