כמעט כל חיי גדלתי בתור ״אחות של…״ מהיסודי ועד התיכון כמעט אף פעם לא הייתי רק ״שלי״. קצת אירוני שזה הוא שמי, כי אף פעם לא שייכו אותי לעצמי, כמעט תמיד שייכו אותי לאחי הגדול.
כשתשאלו אותי על אחי הגדול אספר לכם כמעט הכל. אספר לכם שהוא יפה תואר, עם עיניים בהירות מהפנטות, שזוף מהרביצה בים ועם חיוך כובש שממיס לבבות.
אספר לכם שפעם דיגמן, ושעד היום הוא מפציץ באינספור חיקויים. הוא יודע לנגן על גיטרה וכמובן גם לשיר, ובכל ענף ספורט שבו התעסק תמיד היה נראה כמו ההבטחה הגדולה של מדינתנו הקטנטונת. רק חבל שבשביל להיות ספורטאי צריך גם מנטליות חזקה ולא רק קורדינציה טובה.
אני אספר לכם שתמיד קינאתי בו שהיה כל כך מוכשר בכל כך הרבה דברים, ושלמרות כל הבעיות שעליהם לא ארחיב, אני גאה להיות אחותו, ומאמינה שהוא כן מהווה מודל לחיקוי, פשוט לא כמו שאנחנו רגילים.
אחי, שכבר בגיל 16 עזב את בית ספר ובגיל 18 לא התגייס לצבא – לא בדיוק המודל לחיקוי האידיאלי. ועד שלא ישתקם ב100% לא הייתי ממליצה שתזמינו אותו להרצות על תובנות החיים. אפשר להסתכל עליו בתור אדם בעייתי שלא מצליח לתפקד, זה הכי קל וזה כנראה גם נכון.
כשאני מסתכלת על אחי הגדול אני רואה את כל הפניות הלא נכונות שהוא לקח בחייו, ואת הבעיות היום יומית הקשות שאיתם הוא מתמודד בעקבות הבחירות שעשה.
אחי שגדול ממני ב-8 שנים, והוא נתן לי אפשרות לראות את העתיד, מה אעשה ולאן אגיע אם לא אלמד כמו שצריך, מה יכול לקרות לי בעוד מספר שנים אם אכנע ללחץ חברתי ואתחיל לעשן ולשתות בגיל צעיר.
אחי עשה את כל הבחירות הלא נכונות, וכך גדלתי לצד הידיעה שלי אין אף תירוץ לא לעשות את הבחירה הכן נכונה.
בעיניי, מודל לחיקוי זה לא סלינה גומז ושאר כוכבי ערוץ דיסני למיניהם שנלחמים למען הרעב באפריקה ודואגים תמיד לעשות את הדבר הנכון. להפך, בן אדם שראוי להערצה הוא אחד כמו אחי, אחד שעושה טעויות, שנשבר ומתפרק, ולמרות זאת, עדיין ממשיך להילחם.
הוא עדיין לא במקום שהייתי רוצה שהוא יהיה אבל הוא בדרך הנכונה. אני מאמינה בו שהוא מסוגל להשתקם ולהתחיל מחדש, אני חייבת להאמין, כי אם אני לא אאמין בו אז מי כן?
אחי הגדול, הכל יכול. נתת לי מראה לעתיד, הזדמנות חד פעמית שלא כל אחד מקבל.
חשוב לי שתדע, למרות שעכשיו אתה לא באמת יכול לקרוא שורות אלו, שאני תמיד הייתי ותמיד אהיה גאה במי שאתה. אתה עוד תעשה טעויות אני בטוחה, ולפעמים גם תרגיש אבוד ועצוב ומתוסכל. כשאתה מרגיש ככה, תיזכר במדליות ובגביעים שמקשטים לך את השידה בחדר. על התמונות שתלויות בבית מקטלוג הדוגמנות שלך בגיל 16.
תיזכר בי, שבזכותך למדתי לעשות את הבחירות הנכונות, ותתמלא גאווה. כי אולי לא נתת לעצמך את החיים שרצית, אבל הגשת אותם על מגש של כסף, לי- לאחותך הקטנה.
אל תצטער, ואל תהיה עצוב על העבר, הילדות שלי בצל ההתבגרות שלך הפכה אותי לבן אדם שאני היום, ואומרים שיצאתי דווקא לא רע בכלל.
אני יודעת שאתה תמיד דואג לי, לפעמים עוד לפני שאתה דואג לך.
הגיע הזמן שתשים את עצמך לפניי. כי אני כבר בסדר, אני מטפלת בי, מבטיחה.
הגיע עכשיו הזמן שאתה תטפל בעצמך.
מאמינה בך, ואוהבת אותך.
לנצח,
אחותך הקטנה.
// שלי ארד אלן
הפוסט אל תשאלו אותי על אחי הופיע ראשון במה וזה