אני יוצא לטיול בשעה הקבועה. במסלול הקבוע אל גינת הכלבים, הסביבה הבטוחה. משתין ליד העץ, מקשקש בזנב. נובח כמו גבר ומכריז על שליטתי בטריטוריה.
ממשיך בשלי סורק את הסביבה. פתאום אחד מוכר מהטיול של לפני כמה ימים מקשקש גם הוא בזנבו, שמח בבואי. מחליפים חוויות, מקשקשים קשקושים הוא טומן את ראשו בתוכי ומצטרף אלי לצייד ללילי.
ריח נקבה מציף את האוויר ומעיר את חושי, ריח של אחת מטופחת, שהגיעה מרחוק, לא ריח מוכר.
אני מתקדם אל קבוצת הנקבות בבטחון זהיר, מחפש לי מטרה, מרחרח היטב, מסתכל עמוק בעיניים, מבלי לחשוב פעמיים. בוחן את האפשרויות, נותן לכל אחת את מקומה, להציג את עצמה, כל אחת בתורה. מריח שם למטה, מתחכך בפרוותה, מלקק, מלטף ונושך אותה בקצה אוזנה.
הלילה, היא זו שנבחרה.
אנחנו נשתה קצת, נשטתה, נרוץ במרחב. אספר לה עצמי ועל גזעי המובחר, על בעלי העמידים ועל הבית החם. אדבר בחום וברגישות יתרה, אני יודע שזה מה שעושה את זה לכלבה.
היא תיפול בקסם כי אין לה הרי ברירה, אני הכלב הכי מבוקש בסביבה. היא תזקוף את זנבה בגאווה כשנעבור אל מול כולן, היא תתכחכך בפרוותי ותדרוש את תשומות ליבי.
אנחנו נלך אלי הביתה.
כן, כבר אחרי הפגישה הראשונה, הכל הרי קל כאן בגינת הכלבים של העיר הגדולה.
אני אעשה את הכל כמו שצריך. אגע במקומות הנכונים ואעיר אצלה את כל החושים. אני אכנס ואצא במהירות מסחררת, היא תנבח בעוצמה ותכריז שהיא גומרת.
אצלי זה עובד קצת אחרת. אני מרווה את הצורך, מרגיע את החייה. כמו לאכול או לשתות, בלי כל הנאה. אני רודף אחר סיפוקים, בלי להרגיש דבר מבפנים. זה החיה שבי שצמאה, זו שתאווה כל הזמן לספק את יצרה.
אני אצא באלגנטיות ואשכב לצידה והיא תרגיש מאושרת כשאני לידה. בבוקר אקום ואצא לעוד טיול בשעה הקבועה, אל גינת הכלבים הסביבה הבטוחה.
הכלבה של אתמול כבר לא מעניינת, היא קיבלה את ההזדמנות שלה וכעת מקומה הוא בין שאר נקבות הגינה. היא לא מיוחדת ולא מעניינת ולריח שלה כבר אין כל השפעה.
היא תראה אותי מגיע, מקשקש בזנב. עושה את הסיבוב הרגיל ובוחר לי כלבה אחרת מנקבות הגן. היא תראה אותי שותה, משטתה ורץ במרחב, מתעייף וזז הביתה בחברתה של הכלבה החדשה. היא תביט בי יחד עם כולם, תדע בדיוק מה היא מרגישה אותה כלבה ומה תרגיש מחר.
היא לעולם לא תדע מה מרגיש הכלב המיוחם, זה שאיבד את התקווה באהבה ומין אצלו זה סתם עניין של שגרה.
// עידן מלול
הפוסט החיים בגינת הכלבים הופיע ראשון במה וזה