היום לפני שנה הייתי אותו הדבר. אותו הדבר אבל קצת אחרת. מישהו לקח את הקוביות ושיחק איתן. הקפיץ אותן מצד לצד בתוך כלי מתכת, כמו של משחקי קלפים. אחר כך הטיל אותן על השולחן.
אני של לפני שנה התחילה להתאהב במישהו אחד, אבל בעצם בעצמה. אחר כך כמעט התחילה להתאהב במישהו אחר. אבל עדיין נשארה אני. אני של לפני שנה עדיין לא התאהבה בעצמה. אני של אחרי שנה עדיין לא מאוהבת בעצמי, אבל מתחילה להרגיש את הפרפרים בבטן. את ההתרגשות. את ההתחלה.
אני של לפני שנה השתדלה לא ליפול אחרי שקיבלה ביקורת כואבת. היא ניסתה להעמיד את החיילים שלה בשורה ולהילחם, אפילו אחרי שנפצעו. אני של לפני שנה לא תמיד ידעה לתעל את זה למקום נכון. היא יחסה הרבה יותר חשיבות לנימה מאשר למילים שעומדות לפניה. אני של היום עוד נפגעת ממילה שנאמרת בלי כוונה, מביקורת שניתנת בצורה לא נעימה, אבל מנסה לחפש את החיובי. אני של אחרי שנה יודעת מעט יותר ללמוד ולהשתפר.
אני של לפני שנה התחילה להרגיש מתוסכלת מהמקום שהיא עומדת בו. היא לא ידעה לאן ללכת או איך לשנות. אני של לפני שנה לא הייתה חסרת אונים, אבל בעצם כן. אני של אחרי שנה עדיין מתוסכלת, אולי מעט פחות. קצת פחות חסרת אונים. עדיין לא יודעת לאן. אבל יודעת שיש לאן.
אני של לפני שנה לא ידעה לחלום. היא נלחמה בחלומות. הפרקטיות ניצחה בכל פעם. אני של אחרי שנה יודעת שלהילחם בחלומות זה לא פרקטי. הם תמיד יעלו. והם תמיד ישברו את הלב כשלא יתגשמו.
אני של לפני שנה שכחה שיש לה מילים. שכחה שהן הכוח החזק ביותר.
אני של לפני שנה הייתה יותר אמיצה ממה שחשבתי. וחזקה. ומסוגלת.
אני של לפני שנה לקחה את המילים בהן היא התביישה שנים, לקחה את הרגשות מהם היא ברחה ואליהם התכחשה. היא ערבבה את הכל בסיר עם תבלינים, שאולי לא תמיד היו הנכונים, זרקה את הקוביות ונתנה לזה לרתוח.
אני של אחרי שנה עוד מתבשלת, אבל אני כאן.
בוקר טוב "מה וזה". אני כבר שנה ואתם כבר שלוש.
מעניין מה עוד אלמד מכם עד לשנה הבאה.
מזל טוב.
// לינור סקוטלסקי
הפוסט עוד אחד לשנה הבאה הופיע ראשון במה וזה