מה יש בו חומוס?! אחד הנושאים הטעונים בכל הקשור לאוכל. כל אחד בטוח שאיפה שהוא אוכל הכי טעים (ככה גם אני). וויכוחים בנושא מגיעים לטונים שלא יביישו שום דיון פוליטי סוער של מצביעי בנט מול מצביעי מר"צ.
מראה מראה של על הקיר – מי החומוס הטעים בעיר
שלא נדבר על השיוך (יש שיאמרו חצוף) של החומוס כאוכל ישראלי (לא מצליחה לדמיין את שורשיו בפולין לצד הגפילטע פיש של סבתוש), מצד שני נראה כי ׳לנגב חומוס׳ הפעולה הלאומית השכיחה ביותר בימי שישי (יעידו תורי הענק המשתרכים בפתח כל חומוסייה נחשבת).
הויכוחים בנושא קשים. יש שיגידו "הסורי" (ואני לעולם לא אבין אותם ומבחינתי שלא יפתח שוב אחרי השיפוץ). יש ש"אשכרה" הוא האהוב עליהם (שם גדלתי). יש את אלו שלא משנה מה, עבורם "אבו-חסן" הוא האורים ותומים בכל הקשור לגרגיר הזהוב (וכמובן שבין כל הסניפים יש כאן גם את אלו שיעדיפו את הדולפין ולא יסכימו לשמוע האחרים – למרות שסירי החומוס יוצאים מאותו מטבח). יש שיגידו ש"לינא" בירושלים מצדיק את התור. יש שיסעו עד עכו, לא מעט ל"סעיד" אבל יש את אלא מהקריות שיטענו בחירוף נפש שהחומוס הטעים האמיתי באזור הוא של "אבו סוהילה". יש שיאכלו מהסופר בקופסת פלסטיק ויש שישרו ויכינו בבית.
מסבחה של אבו חסן – זהה בכל הסניפים
אחרי כל ויכוח בנושא חומוס, עולה בדמיוני, טעימה עיוורת המונית של חומוס. לדעתי זו הדרך היחידה לבדוק האם באמת מדובר בהבדל בטעם, או שבכולנו טבוע מעין "צ'יפ חומוס" בזיכרון. כזה שמתקשר לרגעים מאושרים, או משהו בסגנון, והוא זה שאחראי לבחירתנו.
הנושא לא מסתכם במתכון ומכין הגרגיר הזהוב: אחרי ויכוחי לוקיישן, מתחיל ויכוח (סוער פחות, אך עדיין מלא אמוציות) מה אידיאלי בזמן הרכבת המנה. האם מסבחה, עם/ בלי ביצה, עם/ בלי שמן, עם/ בלי פול (אני אלרגית אז אין התלבטות). יש את אלו שלא יתביישו ויבקשו פיטריות בחומוס או צ׳יפס ליד (בעיני מדובר בחילול קודש). ואז איך תנגבו? יש שילכו על פיתה, יש שיחסכו בקלוריות וינגבו רק עם הבצל (לא מומלץ למי שמתכנן להתנשק/ להתקרב לאדם אחר ולשוחח איתו ביממה לאחר מכן), ויש שיתפנקו וילכו על סלוף או לחוח.
גם על דרך הניגוב יש דיונים
ואני? אני הכי אוהבת את שלמה ודורון בכרם התימנים (וכמובן מוכנה להתווכח עד רעב, ששלהם הוא הוא, החומוס הטעים בעולם). הפיתות כאן תמיד טריות, רכות ועסיסיות. החומוס, הגרגירים והטחינה מצוינים. משהו בתרכובת כאן לא דחוס, וככה אתה לא נופל ישר לאחר אכילת המנה (למרות שהפעילות הנפוצה ביותר אחרי ניגוב חומוס היא ללא ספק – שנ״צ). אני מאוד אוהבת להוסיף לערמה של החומוס, חריף ירוק (שהוא לא באמת חריף) וקצת נוזל של שום ולימון. אני תמיד אלחם עם עצמי לצמצם בפיתות (ובדרך כלל השוקיים מפסידים כי אני ממשיכה לבלוס ללא הפסקה).
שלמה ודורון – התרכובת האהובה עליי
נראה כי חומוס זהה לתביעות אצבע, אין שני אנשים שאוהבים בדיוק אותו דבר. ודי בטוח שהוויכוחים של ״של מי יותר טוב״ יישארו עימנו לפחות עד שייפתר הסכסוך הישראלי-פלסטינאי. עד אז, מי בא לנגב חומוס?
שלמה ודורון, ישכון 29, כרם התימנים, תל אביב.
//רוית שם-טוב