משום מה, אנשים "זורמים" נחשבים מגניבים יותר – הם ספונטנים, הם קלילים והם משתלבים בכל תרחיש. הם טיילו בחצי עולם לבד ופגשו אנשים אקראיים על הדרך, הם המשיכו לשיר במרץ כששמו להם שיר של ריטה בקריוקי והם אפילו ניסו את הבמבה תות-בננה של אסם. הכירו את האנשים הזרמנים.
אלף פעמים שמעתי בחיים שלי את המשפט "יאללה, תזרמי", ולמה בעצם? מי קבע שאני צריכה להשתכשך במי הספונטניות, כשכל מה שבא לי לעשות זה להוריד עוגן, לתקוע יתד ולהישאר בדיוק בנקודה שבה אני נמצאת? למה אני צריכה לשיר מונולוג בתוך הים, כשבא לי לקבל רגליים קרות ולהיות מחוץ לים, בעולמם של בני האדם? והכי חשוב – מי הבן בליעל שהמציא את המושג הזה "לזרום", ואיך בעצם התקיימו בעבר בלעדיו? האוויר עמד? המים נעצרו בברז? ציפורים נעצרו באוויר ונפלו על הרצפה?
אם תשימו לב, הסיטואציות בהן זורקים לכם "לזרום" אלו הסיטואציות הכי בלתי נסבלות שיש. את בסוף יום עבודה, עייפה ומטפטפת מבית השחי, ואז כולם מחליטים "לזרום" לשחייה. לילית. בחורף. באנטרקטיקה. את כבר ראית בעיניי רוחך את המקלחת החמה ואת המיטה הלוחשת לך בארוטיות, ולפני שאת מספיקה לפלוט "אבל…", החופר התורן קופץ ואומר "נו יאללה, תזרמי". ומה עכשיו, תבאסי? כולם הולכים לעשות כיף חיים ולהצטלם עם פינגווינים, ואת תחרפי בבית כמו הזקנה מ"טיטאניק"?
יש אנשים שיכולים לזרום בכל מצב, מה אני אגיד לכם. אנשים שנהנים מחוויות, בין אם הן טובות ובין אם לא. אנשים שנהנים מ"אה-גה-דו" בבריכה, מלנסות מסעדה חשוכת אל באמצע הכביש בצד הדרך, מללכת לאותו פאב שהם סבלו בו כי כולם רוצים, מלראות סרט בצרפתית בלי תרגום כי אמא הציעה ומלנסות את מנת הספיישל שהמלצר עם החיוך השבור המליץ. מבחינתם, כל זרימה היא הרפתקה חדשה, נסיעה מרגשת לארץ היס פיפול.
לא אשקר, חוויתי מקרים בחיי בהם הסכמתי "לזרום" בעל כורחי, ולבסוף נהניתי כמו שלא נהניתי מימיי. עם זאת, הסיכון במקרים האלה היה קטן, ולעומת ההנאה שצברתי, הסבל במקרים אחרים היה גדול פי כמה. תקראו לי לא ספונטנית, אנטיפתית, מפספסת את הנאות החיים, אבל מה לעשות, יש מצבים עליהם אוותר, ומעניין לי ת'תחת מי יקרא לי "לא זורמת". אולי אני בחורה ממש מבאסת, אבל להיפגש עם בחור זר מהאינטרנט שמציע לי "לשבת לבירה" במושב האחורי של האוטו שלו לא עושה לי את זה. "יאללה תזרמי", הוא אומר לי ומנסה להוציא אותי הכבדה, כדי שאיענה להצעה הכל-כך-מפתה-אני-לא-עומדת-בזה שלו. "תפסיקי לנתח כל דבר", הוא מפציר, שזה דווקא חבל, כי ממש בא לי לנתח את המוח הזעיר שלו ולגלות איזה חלק בדיוק נפגע כשהוא נפל בינקותו מהעריסה.
בשנים האחרונות, רמת ה"זרימה" שלי עלתה משמעותית, ועם זאת בצורה מתונה. אם סגרתי חופשה באילת למלון חמישה כוכבים הכל כלול, ומסיבות טכניות איאלץ לעבור למלון ארבעה כוכבים חצי פנסיון עם דיסק של ריקי גל בבריכה, אני אתמודד. לעומת זאת, אם המעבר יהיה לאשרם בדואי באוגוסט עם עוד עשרים גברים שלא ראו אישה מזה עשור, נראה לי שאני אוותר. הם רוצים זרימה שיפנו לבאר. שום התפשרות לא תהיה פה. אני באתי בשביל הבריכה ואני כאן כדי להישאר! סליחה, איפה הבופה?
בכל מקרה, עד שסיטואציה מורטת עצבי של חיים ומוות תקרה לי, תנו לי ליהנות מחוסר הזרימה הבנאלי שלי, ועשו טובה, תפסיקו להכריח אנשים לזרום עם השטויות שלכם.
בעניין אחר, מישהו זורם להצגה של משה דץ?
// קרין פרימן