לא. היא לא יודעת.
שאני נותן לה נשיקת לילה טוב מתחת לשמיכת פוך כשהמזגן דולק ושנינו עירומים, היא לא יודעת שבאותו רגע אני רוצה לנשק אותך. שככה היינו מסיימים כל יום, לא משנה אם רבנו, או שאת היית בסלון ואני בחדר, היינו קמים בשביל השני ונותנים נשיקה קטנה על השפתיים. איכשהו זה נהיה גם איתה. עם הבחורה החדשה שלי. היא התחילה עם זה באיזה יום ומאז זה נהיה הרגל ואני כל כך שונא את ההרגל הזה. כי זה שייך לי ולך. אבל את זה היא לא יודעת.
היא לא יודעת כמה אהבתי אותך.
אני משקר לה.
היא שואלת אותי כל הזמן האם אני אוהב אותה יותר ממך. אני מבין אותה. היא יודעת מי את. איך אפשר לאהוב מישהו בעולם יותר ממך אחרי שמכירים אותך? אז היא מפחדת ממך. שתצוצי לי שוב בחיים ותגנבי אותי ממנה. היא לא מבינה שאת לא יכולה לגנוב משהו שתמיד שלך. את זוכרת שאמרתי לך שנפרדנו שזה שאני לא שלך לא אומר שאני לא שלך. אני תמיד יהיה שלך. ואת זה היא לא יודעת.

♥ Lisa on flickr
אז מה אני עושה איתה? היא באמת ראויה לי. היא מדהימה. היא מצחיקה אותי, היא מפנקת. היא יודעת להעמיד אותי במקום. ליישר אותי כשאני קצת בורח. אני אוהב את העצמאות שלה. מה שלא היה בך.
רק שאני לא מצליח להוציא אותך מהמחשבות שלי.
זה כל כך לא מגיע לה.
את הצלחת להוציא אותי מהמחשבות? הגבר שלך יודע עליי? הוא יודע שאת לא תצליחי לשכוח אותי לעולם? הוא מעביר לך ליטופים רכים על היד, עם קצות הציפורניים? מנשק אותך בבטן? אני רק חושב על זה שהוא מכניס את הפה המלוכלך שלו אל השפתיים הקדושות שלך.
סעמק. כמה כיף לו.

Ptr ndrgrnd on flickr
הוא בטח מסתכל על גופך העירום שעות. כמו שהייתי מסתכל עלייך כשהיית מתקלחת והייתי מתחנן שתשאירי את המקלחת פתוחה.
את קולטת בעצם ששנינו אוהבים אחרים וחושבים על הימים שלנו? כמה מטומטמים היינו שנתנו לאהבה שלנו לחמוק לנו בגלל משחקי אגו מטופשים.
נשארנו שנינו עם אגו גדול ואהבה תלויה על עץ. שמביטה בנו כל הזמן. שנינו מחבקים אנשים אחרים ורוצים את החיבוק שלנו.
היום אני מבין כמה אהבתי אותך אז. וכמה היום. לא ידענו להבין את זה כשהיינו בזוגיות. חשבנו שאנחנו עוד זוג אוהב בין אלפי זוגות מחייכים. אנחנו שני מטומטמים שרק בעוד כמה שנים, אולי כבר כשנהיה נשואים, נפגש באיזה קניון, אולי בבית הספר של הילדים.
נסתכל אחד על השני ונכאב את העובדה, שעכשיו, אף אחד מאיתנו, לא שולח הודעה שהוא אוהב, לא מתקשר, לא דופק בדלת ואומר "אני שלך, לנצח".
// שגיא אליהו