כבר כמעט הגעתי לסוף תקופת המבחנים, אני יושבת בספרייה של האוניברסיטה, לומדת בשקדנות עד שנפשי יוצאת מדעתה. בין לבין, כדי להפיג את התסכול מהישיבה הממושכת שגרמה לי להכיר אזורים חדשים בגוף שעלולים לכאוב, אני מעבירה את הזמן בכל דבר שהוא – בהגדרה – לא לימודים.
וכמובן, איך לא, אני עושה את המובן מאליו – מצלמת תמונה, ספק אומנותית ספק ייצא-לי-ככה-לגמרי-במקרה, ומעלה אותה לאינסטגרם. ברור שזה נעשה בתקווה לגרוף כמה שיותר לייקים, שכידוע, במאה ה-21 הם גורם משמעותי לסיפוק אושר עילאי לכל מי שרק חפץ בו. ואם זה לא מספיק, אני פותחת את הפרופיל שלי קבל עם ועדה, ללא שום חסימות, בתקווה ליצור אינטראקציה עם כמה שיותר אנשים. אחר כך אני מוסיפה האשטגים שימשכו לתמונה שלי עוקבים מכל קצוות העולם, ובקיצור- משתמשת בכל הטריקים שהביאה איתה הגלובליזציה של המאה ה-21.
#האשטאג
#תקופתמבחנים.
במשך כמעט חודשיים אני מעלה תמונות עם ההאשטאג הזה, גם כשהתמונה צולמה באי אלו מהרגעים המעטים שבהם אני לא לומדת (והם מעטים, בחיי). אני מעלה תמונה ומחכה. בהתחלה חשבתי שהוא עשה לייק מקרי או לייק-רחמים, שזה אותו לייק שיש עליו הסכמה שהתמונה לא ממש מוצלחת או לא מספיק מעניינת, אבל כמו שאמא תמיד אומרת "הכי חשוב שניסית". בין היתר גם עלתה מחשבה שאולי זה אחד מאותם לייק-ריגושים שאנשים אקראים, שנראים ממש טוב, עושים לך באינסטגרם.
כמובן שהייתי חייבת לברר במי מדובר, וכחלק מהנסיון שלי להיות שונה מבין כל מי שאי פעם השתתף בחוויית הלייק-ריגושים הזו, אני הולכת ישר לתמונה הראשונה שהוא העלה אי פעם לאינסטגרם ועושה לה לייק. הוא בטח לא זוכר מתי היא צולמה, ואני חושבת לעצמי ש'הנה, סיפקתי לו התקף נוסטלגיה קטן ונעים. אני, זו שהוא בכלל לא מכיר'.
במשך חודשיים ההשטאג הזה מלווה אותי, וכשאני מוותרת עליו אז אדון לייק-ריגושים מוותר גם כן. במשך חודשיים אני עושה, במודע לחלוטין, ניסוי חברתי באינסטגרם, ובאופן קבוע אדון לייק-ריגושים משתתף בו, שלא נאמר – מצטיין! בזו אחר זו, אני מעלה תמונות שלא קשורות לשום #תקופתמבחנים- והוא הראשון (או כמעט הראשון) להיות שם. ואני, מלאה בגאווה מזוייפת, נכנסת לפרופיל שלו, עוקבת בשיא האדיקות, אבל לא מפרגנת באף לייק-לא לייק-ריגושים ולא לייק-רחמים. שזו בעצם התנהגות המאפיינת את הביץ' שמשחקת אותה הארד טו גט של המאה ה-21.
ואז הגעתי לשלב ניתוח הממצאים של הניסוי ההו-כה חשוב שערכתי בזמן שאני אמורה להתאמץ להוציא ציונים טובים במבחנים. אני נכנסת לחיפוש באינסטגרם, "תקופתמבחנים", ומה אני מגלה? אדון לייק-ריגושים שלי הוא גם אדון לייק-ריגושים של מלא מתרגשות אחרות. אני מגלה אותן לאט לאט, אחת אחרי השנייה. והממצא הגרוע מכל בניסוי הזה הוא שעוד שבוע תקופת המבחנים מסתיימת.
במאה ה-21 הוא יהיה אדון הלייק-ריגושים שלי ב#תקופתמבחנים. מיד אחריו יגיע אדון לייק-ריגושים ב#חופשתסמסטר או בזמן #קיץעלהחוף. אחריו יגיע אדון #שלוםשנהב' וחוזר חלילה.
אני שוב יושבת מול המחשב, כותבת על דברים לא מהותיים וקצת מגחכת על היכולת של עניין כל כך מינורי להפעיל אצלי את גלגלי המוח יותר ממה שהם כנראה אמורים לפעול. ועדיין, יש איזה רצון קטנטן פיצפון, שאולי, מי יודע, אולי הוא יחזור להיות שוב האדון לייק-ריגושים שלי ב#תקופתמבחנים הבאה.
// איילת ברבי