את יושבת על הבר, דופקת שלוק מקשית של משקה של כוסיות, את לא בטוחה מה הברמנית אלתרה לך שם, אבל זה ורוד ושמח ותקוע פלח לימון על הכוס, אז זה בטח משדר שאת מעניינת. או פקאצה. אבל בפאב טוב לנו – מעניינת או פקאצה.
בחור ניגש אל חברה שלך, היא מצחקקת, מסרבת בנימוס, הוא הולך והיא מסננת "איזה מוזר". את משיבה "ממש". הערב ממשיך, קצת צ'ייסרים, לרגע את שונאת את הברמנית שהיא לא מזגה מספיק אלכוהול למשקה עם הפלח. ממה אני אמורה להשתכר, מאבקת הנצנצים שיש בפנים? אחרי שלושה צ'ייסרים את דווקא מבסוטה על המקום, על האווירה ואפילו על המשקה ההזוי שנראה כמו פליץ של חד קרן.
Southern Foodways Alliance on flickr
פתאום חתיך בקצה של הבר. מה עושים? זה ציפור? זה מטוס? זה עפר שכטר?? רגע, שיט. זה עפר שכטר. גפרור אנושי ובלונדיני מגיע, דופק לו נשיקה ולוקח אותו אל האופק. הסלבריטיז האלה, פפ, איזה שטחיים. חברה שלך לוחשת לך באוזן משהו שרק שתיכן מבינות, את נקרעת מצחוק, את נזכרת למה את אוהבת אותה. משקה הנצנצים נגמר לך, את לא שיכורה, אבל את שמחה מאד, שמחה מספיק בשביל לשכוח שבחודש האחרון הדבר הכי משמח שקרה לך זה שירד נושא שלם בסילבוס.
בחור נוסף ניגש לחברה השנייה שלך, גם היא מצחקקת, פתאום יש לה חבר, וכולן יודעות שאין לה. הוא הולך, היא מסננת "מה נראה לו?", הוא כבר עובר ליעד הבא שמתנדנד ליד השירותים. את קולטת שאת יושבת על הפינה של הבר, שבע שנים של מועדי ב'. אתן מעבירות חוויות מהשבוע, אחת מספרת שפגשה את האקס שלה, ואת כחברה טובה שואלת מה שלומו שימות אמן? היא עונה שהיא לא יודעת כי היא התעלמה ממנו לחלוטין, את מרגישה גאה.
לקראת סוף הערב, בחור נעמד לידך כמה דקות, ובסוף הוא אוזר אומץ ומדבר איתך. את מחייכת אליו, הוא שואל אותך איך קוראים לך, את לא שומעת כלום ועונה "עשרים וארבע". הוא שוב שואל איך קוראים לך, הפעם חזק יותר, את עונה "עמית", הוא שומע "סנאית", את זורמת, הוא גם ככה חסר משמעות. הוא שואל מה את שותה, בא לך לענות פליץ של חד קרן, אבל בסוף את עונה "קוקטייל", יעני מסתורית. אין לו מה לשאול יותר, גמרת אותו. הוא מבקש את המספר, את מכתיבה את כל המספרים, לקראת האחרון מתלבטת אם לתת ספרה אחרת, בסוף את נותנת את הנכונה. הוא מתקשר למספר כדי לוודא שזה מחייג אצלך. חסכת פאדיחה.
הוא אומר שהוא יתקשר, לא מאד אכפת לך, ברור לך שאת לא מיוחדת ושכנראה יש עוד כמה שמות שגויים לגמרי בטלפון שלו, אבל את משחקת את המשחק. הוא הולך, החברות שלך בוהות בך, עדיין לא מטנפות, למקרה שהוא מצא חן בעינייך. את מסננת "מה זה היה?", הן משיבות בחיוך "ממש".
ממש… Marc Kjerland on flickr
בסוף הערב את שוכבת במיטה, את נזכרת בבחור שאזר אומץ וניגש אלייך. את תוהה מה משך אותו בך, או שאולי הוא ניגש אקראית? הוא עדיין היה ניגש אם היית לובשת את החצאית הכחולה? והג'ינס? ואם הקוקטייל היה מתחלף בבירה? זה בגלל שחייכת הרבה? שהשיער שלך כהה? את לא זוכרת איך קוראים לו ובכל אופן הוא לא היה לטעמך, אבל לרגע הוא הזכיר לך שאת נחשקת.
את יצאת מוחמאת, הוא יצא עם מספר, כל אחד והאגו שלו. זה מצחיק, את מהרהרת, לפעמים הדברים הקטנים משמעותיים עבורנו יותר ממה שאנחנו יכולים להודות…
// קרין פרימן