ואז הגיע יוני

זה היה יום שבת קיצי ורגיל. קמתי בבוקר, שתיתי את הקפה שלי, הנחתי על עצמי בגד ים זעיר. הלכתי על האספלט שפלט 300 מעלות חום. לא נשרפו לי הרגליים – שנים של הרגל. הסתכלתי על החוף מלמעלה, מצאתי ספוט מושלם לי וללונג שלי. משמאלי זוג מקועקע עם ילד בלונדיני, הם גילגלו סיגריה והיו מאושרים. ומימיני שורת סרדינים של בנות משומנות ומשתזפות.

נשכבתי על הגב. תופסת את השמש עם הגוף, והיא מטפטפת עלי טיפות זיעה בלי בושה. נכנסתי למים, הסתכלתי על המדוזה ממולי ואמרתי לה ״את לא מפחידה אותי גברת״. צללתי. המדוזה הבינה שיש לה עסק עם רצינית ולא התעסקה איתי.

                                                *   *   *

לקחתי את הלונג והתחלתי להתקדם צפונה לכיוון היציאה מהחוף, כשלפתע מישהו תפס את ידי מאחורה. הסתובבתי לחיוך מושלם ועיניים כחולות וטובות, "היי, אני יוני. יש לך חבר או שאפשר את המספר שלך?".

נתתי לו את המספר.

באותו ערב קיבלתי הודעה "מה את אומרת נשב על איזה בירה?" אני אומרת שכן. נשב על איזה בירה. למה לא? הרי קיץ וחם, ולמה לא לספוג עוד כמה רגעים של שקט וים. ישבנו בצוק, על הספסל הקבוע שלי- חוף המבטחים שלי שנמצא ממש מעל חוף הים שלי. הספסל אבן הקטן והמאולתר הזה, שעומד איתן בכל מזג אוויר, הנוף ממנו יפה בכל שעה ביום ובכל עונה בשנה, וכשיושבים עליו אין ברירה אלא לשבת קרוב לאדם שלידך כי הוא בסך הכל חצי מטר של אבן.

השעה הייתה מאוחרת והירח מלא האיר בפס מושלם את המים השקטים, בחוף היו כמה מדורות בליווי גיטרה וקולות של שמחה קיצית לחה וחמימה.

ישבנו אחד ליד השני. צמודים. מההתחלה היה מתח באוויר. השיחה זרמה בצורה מושלמת, דיברנו על הכל, ישבנו חמש שעות. חמש שעות של שיחה קולחת ונעימה, ואמיתית. שיחת היכרות ושיחה של מכרים.

חמש שעות שהירח מאיר לנו את הים ורק חסרים דולפינים קופצים ואיזה שיר של נורה ג'ונס ברקע. 

הסצנה שהייתה לי בראש כל השנים, פשוט קמה לתחייה, והתגלגלה בצורה כל כך מושלמת שאני לא האמנתי, אני – ציפור חופשיה ועם זאת רציונלית לחלוטין, נזרקתי לתוך החלום הזה שהתממש לי ופשוט זרמתי איתו. והוא ישב לידי, כל כך הטעם שלי, ואפילו לא ידעתי שיש לי טעם. הוא ליטף לי את הגב עם הידיים הגדולות שלו, בעדינות ובביטחון, והריח שלו טוב, והחיוך שלו אילץ לי את שרירי הפנים לחייך גם.

הוא נישק אותי, בלי לשון- כמו שאני אוהבת, כאילו הוא נישק אותי המון פעמים קודם לכן. הוא ליטף אותי ברוך כמו שאני אוהבת, מגע שיש בו יחס והבנה. רציתי ללכת איתו הביתה, רציתי להישאר איתו. להרבה זמן או לתקופה קצרה, אבל להיות לידו. ידעתי שגם אם נסיים את הלילה ביחד זה לא יפגע בכלום. 

ואז הוא נגע לי בסנטר והסתכל לי בעיניים, ואמר לי "אני טס מחר לארצות הברית״. 

״לכמה זמן״ שאלתי. 

הוא סימן עם האצבעות ״3״. 

״שלושה חודשים?״

"לא… אני טס ללמוד. שלוש שנים"

// יובל דרור