חוזר בחזרה

שנה שלמה!!!
שנה שיש בה 12 חודשים. 52 שבועות, 365 ימים, 8,760 שעות, 525,600 ו-31,536,000 שניות שיש דברים שגיליתי שהיו חסרים לי.

היה חסר לי לסמס בעברית.

היה חסר לי לקפוץ לחברים קרובים.

היה חסר לי להיות בבלומפילד כשערן זהבי מנצח עוד דרבי (או כשפואד מפוצץ אותו).

היה חסר לי לנשק בעברית, לחלום בעברית, להתעורר בעברית, לדבר בישראלית.

הייתה חסרה לי ההרגשה שכולם איתך גם אם הם לא מכירים אותך.

הייתה חסרה לי התחושה של ביחד גם כשאתה לבד.

היה חסר לי וויכוחים בעברית וגולדסטאר, והכי חסר היה לי מלפפון חמוץ (כי קשה מאוד להשיג בארה״ב מלפפון חמוץ נורמלי כזה של פעם, של ׳בית השיטה׳).

היה חסר לי להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, מעניין יותר, כזה שאין בשום מקום אחר וכשכבר יש לנו אותו אז אנחנו מחפשים משהו אחר שנראה יותר גדול, יותר נוצץ, יותר זוהר, יותר אמריקה.

היה חסר לי להבין הרבה דברים שנראו מובנים מאליו עד שהם לא היו בנמצא והכי הייתה חסרה תחושה שכל מי שאי פעם גר בחו״ל חווה וזה הריחוק מהמשפחה.

השנה האחרונה טמנה בתוכה הרבה הזדמנויות, התפתחיות, צמיחה אישית, עסקית, נפשית, כזו שקשה למצוא גם בבתי הספר הטובים בעולם, היכולת ללמוד תוך כדי חוויה, להתעצם ממנה, לגדול ממנה, להגיע להבנה זוהי מתנה גדולה שאני מוקיר ומעריך שייצא לי לקבל בשנה האחרונה.

הצלחתי להבין שדווקא כשמגלים מה חסר מתוודעים גם לכל מה שיש לנו סביבנו, מכירים את הדברים הקטנים האלה שעושים את העולם הגדול, את השמש, הירח והכוכבים שהם זהים בכל מקום בעולם ועדיין בכל מקום יש להם משמעות שונה, תפקיד שונה, זמן שונה.

אולי אנחנו תמיד מחפשים את מה שחסר לנו, או את מה שנדמה לנו, או את מה שהתרגלנו שכולם מחפשים. אומרים שהאמת נמצאת בפרטים הקטנים וכנראה שמתישהו רובנו מפספסים, מבינים ואז שוב מפספסים כי נידונו לחזור על טעויות וכנראה שזו דרך חיים.

אז החלטתי לחזור למקורות, למקום שהכל התחיל, לתחילת האגדה אם תרצו. לאן שאני יודע שגם אם לפעמים יהיו דברים שיהיו חסרים- זה רק בדימיון, כי איפה שהבית נמצא שום דבר לא באמת חסר ולגבי השאר זה לא נורא – עכשיו כשאני חוזר.

// ליאב רוזנברג