"היי". כמה כובד יש בשלוש האותיות האלה. שלוש אותיות שלא תזכי לראות ממני שוב כי אנחנו לא נדבר יותר. לוקח בחשבון ויתור על התנצלות שאני מת לקבל ממך ושלעולם לא תתני. את לא תקבלי ממני הודעה באישון לילה. לא אשלח לך תמונות מטופשות שלי עם האחיינים שלי ובכלל, אפסיק לנסות להצחיק אותך. זו לא קלישאה, זה לא בגללי, זה בגללך.
בא לי שתקראי את זה ותביני איזו זונה היית לאורך כל הדרך. אני מרשה לעצמי לחשוב ככה כי אני יודע שאחרי שתקראי את מה שיש לי להגיד, את תביני אותי. שנינו יודעים שאני מדבר אמת.
אמש קראתי את היסטוריית ההודעות שלנו. ידעת שהיא מגיעה עד 2011? אמש קראתי את היסטוריית ההודעות שלנו מהסיבה הפשוטה שלאחרונה חזרנו לדבר אחרי הרבה זמן שלא, והסתקרנתי לדעת למה בכלל הפסקנו.
@Nindroid at weheartit
עכשיו אני יודע שהיו בינינו רק דיבורים. רק דיבורים שלא הובילו לשום מקום, כי כשאני קורא באמצע לילה קיצי של 2015 את היסטוריית ההודעות שלנו, כל כך קל לראות ששיחקת בי, איזה טיפש. אני רואה את פלרטטנות הפייסבוק האופיינית לך, קל לי לזהות אותה כי במקום מסוים אני מרגיש שאני מכיר אותך. אם באמת היה לך עניין בי היית מוציאה אותנו מהמסגרת הכחולה הזו של הצ'ט. נותנת לנו הזדמנות בחדר אמיתי, עם קירות ומיטה. כשניסינו משהו בסגנון וזה לא עבד, המשכנו לדבר ותו לא.
קל לזהות את השיחות חסרות הפואנטה האלה ובדיעבד קשה לי נורא עם איך שהתנהגת. הרי אני התייחסתי אליך כל כך יפה. קשה לי איתך כי רק היום כשאני קורא את היסטוריית ההודעות שמתפרשת על "כמה שנים עברנו מאז 2011?", אני יודע להגיד ששיחקת בי. ערבבת את הרגשות שלי כמו חפיסת קלפים וזה כל כך לא בסדר. דיברת איתי מתוך שעמום וכשהבנתי את זה והעמדתי אותך על טעותך – התחמקת. אז הפסקנו לדבר.
למה לעזאזל חזרנו?
@mary789 at weheartit
בזמנו רציתי להיות חכם ומצחיק בשבילך. השתדלתי להיות הכי טוב. אני יודע שהצחקתי אותך, אבל תמיד היה לך מישהו וזה לא הייתי אני. לעזאזל, רק היום אני מבין שהדבר היחיד שהיה בינינו הוא מסך ומקלדת. שני חכמי מקלדת, למרות שבעצם התנהגת כמו טיפשה. לא היה בינינו כלום, הרי זה לא משהו שאני יכול לאחוז בו או לספר עליו. נשארה רק הרגשה רעה.
אני מפסיק לכתוב לך כי גרמת לי לחשוב שיש לנו סיכוי. לא רוצה פצע לחטט בו, לא רוצה רגעי סקרנות באמצע הלילה. לא רוצה להיתקל בך בבר ליד הבית ולחשוב "מה היה אם". לא רוצה לתת לך להוליך אותי שולל, נראה לי שעשית את זה במשך מספיק זמן.
בבקשה ממך, אם בעוד כמה זמן תיזכרי ב"מה שלא היה בינינו", ותשלחי לי איזה הופעה חיה של ארקטיק מאנקיז כי היא הזכירה לך אותי, אל תכעסי אם לא אענה. אם אני אענה זה רק כדי להזכיר לך איזה חרא בן אדם את. שאת שקרנית ופלרטטנית ושאין דבר כזה ידידים. תמיד יש צד שרוצה מעבר ואם זה רק צד אחד אולי עדיף שלא נדבר.
אולי עדיף שמערכת היחסים שלנו תישאר איפה שהיא הייתה תמיד, בשום מקום.
// עומר טסל