איך ניצחתי את הבררנות שלי

אהבתי להיות לבד. לא אשקר. למרות שלא ידעתי איך זה זוגיות. אהבתי את השקט שלי, העצמאות. אף אחת לא שאלה אותי למה אני לא מדבר איתה מספיק. למה אנחנו לא טסים לחו״ל? למה אנחנו לא עושים מספיק כמו הזוגות האלה בפייסבוק? המון למה. זוגיות נראתה לי כ"למה" אחד גדול.

אהבתי את הריגוש הזה שכל אחת שעוברת ברחוב יכולה להיות אישתי. אהבתי להתאהב בבחורות שלא הכרתי. יכולתי לדמיין אותנו יחד ובדמיון שלי היא הייתה האישה המושלמת. 

בשלב מסוים התמכרתי להתחלות. אחר כך, התמכרתי לעצמי.

לא אהבתי את כל אותן נשים באמת. הן היו שם כדי להחיות את היום שבא אחרי לילה עצוב. פעם בכמה זמן כשהנפש שלי ניצחה את הבדידות והתמודדתי עם השאלה עד מתי? עד מתי אהיה לבד? 

אמרתי לה, לנפש הבודדה, שאני בררן. כולן באמת יפות וחכמות אבל זה לא זה. ה"זה" תמיד הוחלף. היא לא גבוהה, לא עמוקה, בלי תואר, האף לא לטעמי, החיוך מכוער, רחוקה לי, ועוד ועוד. שכנעתי את הלב שלי שכל עוד היא לא בול אבל בול מה שאני רוצה – אין סיכוי. למה לי להתפשר? מגיע לי הכי טוב! אני מעריך את עצמי מספיק כדי לקבל את מה שאני מקווה לו. 

חיכיתי מגיל הנעורים עד גיל 27. 

11 שנים של המתנה. 

היא לא הגיעה.

הסיבה פשוטה.

היא לא קיימת.

הבנתי שתמיד אמצא משהו שהוא לא לטעמי, אשת הדמיון שלי קיימת רק שם. בדמיון הגדול שידעתי לטפח. הכל תירוצים כדי להימנע מאהבה. פחדתי לאבד את עצמי לתוך זוגיות. להיעלם. לתת מעצמי בשביל מישהי. לוותר עליי. 

לא מזמן מישהי שאלה אותי מהי אהבה? כתבתי לה שזו השאלה עם הכי הרבה תשובות. עכשיו אני מבין שאהבה היא ויתור. ויתור על עצמך למען מישהו אחר. כן, אני יודע, למה חייב לוותר? אפשר ביחד. 

אי אפשר. כשאתה אוהב מישהי אתה משתיק המון מעצמך כדי שהיא תהיה מאושרת. כדי שהזוגיות תצליח. 

כשהבנתי שאשת הדמיון שלי לא תגיע, פתחתי את הלב לאותן נשים שפחדתי להכניס לחיי. כשראיתי בהן תכונות שאיני אוהב. הבלגתי. תזרום. שכנעתי את עצמי בכל פעם שבאתי לכתוב לה שזו לא היא. זה אני. 

זה עדיין לא הצליח. אבל ידעתי שזו הדרך. ככה אנצח את הבררנות שלי. ככה אמצא אהבה.

יום אחד, שנראה רגיל כמו שאר האחרים, יצאתי איתה. השתקתי את השכל הדעתן שלי ונתתי לה להיכנס לחיי. כל חיסרון שלה הפך ליתרון.

הצלחתי לתת בה את האמונה שהיא התרופה שלי. 

היום אני בזוגיות של שנה. היא ההפך הגמור מאשת החלומות שלי. ועדיין אני אוהב אותה כמו שלא הייתי מצליח לאהוב את אשת החלומות לעולם.

// שגיא אליהו