לפני כמה זמן ישבתי בבר, ומישהי באה לשאול אם יש לי ניירות גלגול. עניתי לה שאין לי והיא ענתה שזה הכי מוזר בעולם כי – "את נראית מעשנת".
שאלתי אותה איך נראים מעשנים. היא ענתה, "זו תל אביב, כולם פה מעשנים, כמה זמן את גרה פה?"
"לא מעט" עניתי. ואז התגובה ששברה אותי לגמרי, "לא נורא את עוד מעט תתחילי".
מתוך עמוד הפייסבוק artFido – fetching art
אז אני גרה בתל אביב, זה נכון, ואני אפילו פה כל החיים. אז? אז אני אמורה לעשן, ללבוש סקיני ו-VANS בורדו, משקפיים מושכי תשומת לב, לגור עם שותפים, לגלגל סיגריות ולבלות בקולי?
לטס פייס איט, ככה לא נראתה העיר לפני ההגירה (מדינת תל אביב, לא?) הכל השתנתה מ״אני רוצה לגור בעיר״ כלכלית, ל- ״אני רוצה לגור בתל אביב סתם כי זה מגניב״.
העיר היתה נראית הרבה יותר צבעונית לפני שזה היה מאסט לנסות להוכיח לחברה שאנחנו עברנו לתל אביב ועכשיו אנחנו יושבים בבראסרי (שזו נחשבת מסעדת יוקרה שחבל על הזמן) עם המשקפיים שלנו ומשתחצנים על אלוהים יודע מה.
אני נראית קיבוצניקית כי אני לא מתלבשת ככה, כי אני לובשת ג'ינס וגופיה עם סנדלים, ואין לי אייליינר שמבליט לי את כל הפנים או דיבור רועש ממש. אז זה הקוד בקיבוץ?
מתוך עמוד הפייסבוק artFido – fetching art
אני מאוד אוהבת אנשים, שלא תבינו לא נכון, אבל קשה לי מאוד עם כל ניסיונות ההוכחה. זה ממש בסדר אם כל אחד יבחר שהוא מתלבש איך שהוא רוצה, מתנהג איך שהוא רוצה, ורצוי שזה יהיה אותנטי לאופי שלו כי אז זה יהיה אפילו יותר מבורך.
אז יש שיגידו עכשיו שאני בכלל לא מכירה את כל האנשים, ואולי זה האופי שלהם במקור? ואני אגיב ואומר שאפשר לדעת מתי בנאדם הוא הוא עצמו או שהוא מתאמץ לשדר את עצמו אחרת. אפשר לראות מתי אדם מנסה או שהוא טבעי, לא צריך כישרון מסוים, פשוט להסתכל.
מתוך עמוד הפייסבוק artFido – fetching art
זה היה דווקא מאוד יפה לטעמי אם כל אחד שעובר לעיר יחליט להגיע עם האני הטבעי שלו מהבית. להגיע עם האדם שהיה קודם מבלי לנסות להשתלב לתוך הסטיגמה התל אביבית, שנוצרה על ידי אנשים לא תל אביבים.
אמר לי אדם שהוא תל אביבי כל חייו, כי אפשר להבחין מי תל אביבי מקורי ומי לא. וכשניסיתי להבין ברמה הסוציולוגית על מה הוא מדבר, מיד הבנתי, אדם שהוא תל אביבי כל חייו, לא מנסה להיראות או להיות דמות מסוימת בתוך החברה.
בהתחלה חשבתי שברמה הפסיכולוגית אין אדם שלא מנסה להיות משהו, שהרי כולנו רוצים לבנות דמות מסוימת שהיא מודל לחיקוי שלנו, אך שכשרואים דמות די מסוימת, שנראית בכל מיני וריאציות שונות, כמו פנים וגוף, אז ברור מאוד- יש פה ניסיון להיות משהו.
// ליהיא מלמד
