אנשי הסורא מארה יותר חכמים מכולנו. הם עלו על הגג בסעדיה גאון, השקיפו מטה על כל הבארים בעיר, חככו בזקניהם הטרנדיים והבינו מה חסר פה. מסעדות שוק? לאיפה שלא נסתכל נראה את אייל שני מגיח עם איזה אשל ועגבניות. בארים של היפסטרים? בארים שכונתיים? יש בשפע. ואז הם עלו על זה. חסר בעיר הזאת מקום עם אווירה מפונפנת ולא מתנצלת, מקום שפיצח את הנוסחה התל אביבית שבה בילוי מורכב גם מאוכל טוב, גם מאלכוהול וגם מקריצה של סקס אפיל.
למקום נכנסים מתוך בניין תמים למראה, המעלית המשמימה שבבוקר מתפקדת קרוב לוודאי כמקום התאספות א-מיני של עובדי המשרדים שנאלצים להגיד אחד לשני בוקר טוב עם חיוך מאוס, הופכת את עורה, ובערב מובילה את הבליינים לגג הבניין, שהפך לחצר מטופחת, בר שמשקיף על העיר ואוכלוסיה שלא מביישת את גיליון 100 היפים והנכונים של פנאי פלוס.
ולענייננו. אני פה (גם) בגלל האוכל. חייבת לציין שמאז פתיחת המקום האוכל השתפר בצורה דרסטית. אז מה היה לנו בגזרה הזו? סלק אפוי עם גבינה כחולה ופיצוחים. נחמד ותו לא. אולי בגלל שהיו מנות אחרות שפשוט העיפו אותנו באוויר, כמו הטרטר ים באווירה דרוזית יחד עם לבנה, תפוחים, זעתר, טחינה ושאלוט. כביכול נשמע כמו מתכון לאסון אבל מדובר במנה לא פחות מגאונית, אומנם מנה שקיימת בוורסיות שונות בכל מסעדת שוק, אבל ביצוע לא פחות ממושלם, התחסלה בשנייה.
טרטר ים באווירה דרוזית
ועוד על השולחן: צי'פס ירקות- צ'יפסטיקים מבטטה וזוקיני. אומנם עדיין לא מדובר במתחרה ראוי לצ'יפס בטטה של ה"ויטרינה", אבל בלי קשר, לא נפלנו מהגג. כנ"ל גם מההמבורגר. אבל אי אפשר בלי הפיצה שמגיעה בתוך אריזת קרטון של משלוחים. אנחנו הזמנו פיצה עם מחית פטריות, מוצרלה, זוקיני ואספרגוס. השוס הוא מחית הפטריות שמשמש כמעין בסיס לפיצה. מ-ע-ו-ל-ה. הזמנו בנוסף את נתחים קריספים של חזה עוף ורוטב פלפלים- אחלה רוטב, החזה עוף קצת פחות. סלט תרד יחד עם "דברים שמתחברים"- סלט ירוק עם שומר, אפרסק לבן, בצל סגול, פטה וכמהין. נטול מניירות אבל פשוט טעים.
צ'יפס ירקות
פיצה עם מחית פטריות מוצרלה זוקיני ואספרגוס
וכן, יש פה בחורות שלבושות במיטב המשלוח האחרון שלהן מאסוס, אבל זה אחד המקומות היחידים בעיר שאפשר ללבוש שמלה ועקבים ולא להרגיש פאתטית. ואני, לפני שאני צועדת על קיבתי, אני צועדת על עקביי. ולפעמים כל מה שצריך זה לברוח ללילה אחד של שופוני לא מתנצל.
הקוריאנית מקומה 10- חזה עוף עם רוטב פלפלים
ולגבי הבחורים, חלקם גם נכנסים תחת הקטגוריה של השופוני הלא מתנצל. להלן קווים לאיתורם: שפה: טינדרית ספרותית. התנהגות: מחלק כיפים בכניסה לכל בית קפה/בר כי הרי כולם מכירים אותם, או לפחות ככה נדמה להם. תפוצה: קו אווירי ירמיהו עד רוטשילד והסביבה או בחדר כושר הקרוב לביתך מול המראה בודק את הקוביות בבטן. הופעה: טי שירט וי עמוק, שרשרת זהב וכובע מצחיה (גם בחורף) והטרנד החם: טוניקות. עונות השנה: פעילים כל השנה, בעיקר בלילות. עיסוק: יחצ"ן שהפך למתווך ועכשיו הוא "יזם". מסקנה: סורא מארה היא תל אביביות במיטבה. שמחתי לעזור בנות.
אז אוכל מצוין-יש. אווירה- יש גם יש. ואם אווירה נכונה זו התוצאה שרצו להשיג בסורא מארה, אז הדרך להשיג אותה היא לא פחות מגאונית. כי הם הבינו מה תל אביבים אוהבים. כי לא באים לשם רק בגלל האוכל והקוקטיילים. תל אביבים אוהבים Tough love. למקום אין טלפון ישיר להזמנות, אין הכוונה למקום, וכמובן אל תשכחו להגיע מוקדם.
ובהשוואה גסה, סורא מארה זה בעצם קצת כמו הבחור הבלתי מושג שכל בחורה נמשכת אליו. וכולנו יודעים איך תל אביבים מגיבים לבלתי מושג. הם נמשכים אליו כמו פרפר לאש, כמו אורן חזן לוועדות הכנסת. גאוני כבר אמרתי? ועל זה נאמר, פיצוח הגנום התל אביבי. שאפו, מורידה בפניכם את הכובע מצחיה.
// שירן פינקל
