לפני 10 שנים, בימים בהם הקיצוניות לא הייתה המיינסטרים, היה את יואליש קרויס – קמב"ץ העדה החרדית. כל הפעולות של נטורי קרתא – הזרם החרדי הקיצוני שבד"כ עולה לכותרות לקראת יום העצמאות כשהם הולכים בצפירה או כאשר ישנה איזה הפגנה על חילול שבת, יצא מדירת שניים וחצי החדרים שלו במאה שערים.
הלכתי לפגוש אותו בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. בן 42, אבא ל-16 ילדים ("אני רוצה להגיע ל-22, שתי קבוצות כדורגל"), כאשר הגדול שביניהם כבר בן 20 ונשוי. למרות היותי חרדי מלידה ההליכה במאה-שערים עם רז קפלן – חילוני, בלוגר, סמל מחלקת תותחנים במילואים, וסטודנט באונ' העברית בשילוב עם הגרפיטי של "לכי ברחובותינו בלבוש צנוע" או "כאן שטח פלסטין" נתנה לי תחושה סוראליסטית וגרמה לי לתהות: היכן אני עומד בסקלה של חרדיות וציניות.
ממה שאני רואה ומדבר עם יואליש מסתבר שלא הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שביקרתי אצלו, לפני יותר מ-5 שנים עם חבר באיזה יום שבת משעמם בהיותי בחור ישיבה. תמיד תמצאו אצלו איזה כוס תה וחתיכת קוגל. נכון, הוא החליף מקצוע, ממנהל משחטה לא חוקית שהעירייה הצליחה לסגור לאחר מריבות ("הכל בגלל בן גוריון") לניהול חברת קייטרינג.
אבל משהו השתנה. הוא נראה עייף, והוא יודע את זה. כשהוא ספק מספר ספק מתלונן איך פעם לאנשים היה אכפת "אז הם היו הולכים להפגין" ו"היום לאנשים לא אכפת מכלום, רק מהפינה הקטנה שלהם". גם ליואליש אכפת מהפינה הקטנה שלו זאת הסיבה שהוא יורד להפגין כל שבת נגד חילול שבת, לא כי הוא מאמין שההפגנה שלו תשנה משהו. להפך. הוא יודע שהיא לא ("אני יוצא להפגין בגלל החרדים שלא מפגנים. אני אישית בעד הפרדת דת ומדינה"), אלא כדי שהילדים שלו יזכרו את אבא שלהם יורד להפגין והחומה תחזיק עוד דור אחד ותשמור על חלקת אלוקים הקטנה שלהם.
ערב יום הזיכרון אני מפחד לשאול אותו מה הוא חושב על החיילים שנהרגו, התשובות שלו מזכירות לי את מילכוד-22 בניסיון שלהם לתפוס את החבל משני הקצוות – גם השכל הקר וגם הרגש החם. "כואב לי על כל יהודי שנהרג, אבל מצד שני כואב לי שהם נהרגו על חילול השם ושטויות שדחפו להם לראש".
כשאני שואל אותו על יום העצמאות, הוא מחייך ועונה: "פעם הילדים היו משקיעים לגנוב את הדגלים מהמכוניות, כדי לשרוף, היום כמעט לא קונים דגלים, אז הילדים הפסיקו לגנוב".
יחסית למישהו שאמור להיות מבודד מהחברה יואיליש מפגין הרבה ידע לגבי העולם שבחוץ, בעל דעה על כל דבר. הוא מסביר לי שהידע שלו מגיע באותה הדרך בה למד עברית: "מכל החוזרים בתשובה שמסתובבים כאן". על ארגון להב"ה הוא מספר: "פעם בנצי גופשטיין התקשר אליי שאעזור לו עם איזה ערבי כאן באזור שהתחיל עם בחורות, אמרתי לו שמבחינת האיסור בתורה שיהודי מסתובב עם יהודייה זה הרבה יותר חמור ושיטפל בזה קודם".
כשאני שולף לו את הטענה שאולי הגיע הזמן להשתנות ואולי הדרך היום להתמודד עם העולם היא להכיר את העולם, הוא נאנח ואומר אתה יודע מה ההבדל ביני לבין הבן שלי? שיחסית אליו אני נחשב מתון. העולם מדרדר ונהיה יותר ויותר משוגע. אין לי כוח כבר" "אז איך אתה ממליץ לעולם שבחוץ להתמודד עם מאה שערים?" "הייתי נכנס עם דחפורים וסוגר את העסק והופך את המקום ללונה פארק".
// יהודה אדלר
