הוא ישב בצלע השמאלית של הבר ואני בצלע המרכזית והוא לא הפסיק להסתכל עלי כל הערב. הוא לא הוריד את העיניים שלו לשנייה. אני לא יודעת בכלל אם הקשיב לחבר שאיתו ישב אבל אני זוכרת את העיניים האלה, על העיניים שלי.
לא הבנתי למה הוא לא ניגש. זה היה נראה אמיתי, לא עוד שיכור שבא למצוא את הטרף ללילה. הרגשתי שאני מכירה אותו שנים, הוא נתן לי להרגיש בטוחה וזה היה כל כך נעים. באיזה שהוא שלב הוא הלך. שאלתי את הברמן מי זה, הוא אמר לי שהוא לא יודע את שמו אבל הוא בא כל שבוע ביום הזה.
אני לא באמת רציתי אז קשר זוגי ומאוד היה לי נוח אם סתם היינו מדברים והאמת, קצת התבאסתי. בסוף הערב הוא חזר. הפעם לבד. הוא ישב בקצה הבר ושוב פעם, המבט. הפעם כבר לא יכולתי – ניגשתי אליו, הוא הסתובב ועקב עם העיניים על הליכתי. שאלתי "אנחנו מכירים?", "לא״ הוא ענה, ״אבל מעכשיו נכיר". בחיי שלא חשבתי שהאביר על הסוס הלבן הגיע, רציתי רק את הנפש הזאת. רציתי רק לקרוא את מה שיש בתוכה.
מתוך עמוד הפייסבוק StreetArt in Germany
הוא ביקש שנצא, לא התערערתי אפילו, לקחתי את התיק ויצאנו. שש שעות של שיחה והוא סיפר לי הכל, הוא לא חשב פעמיים, פשוט שפך. שני אנשים, שהכירו הרגע, לא שוכחים אף פרט.
"יש בך המון. את מפוצצת בידע והעוצמה שלך לא נתפסת".
"איך אתה יודע? הכרנו הרגע"
"יש דברים שיודעים. אולי אנחנו מכירים עוד מהגלגול הקודם, אבל איך שראיתי אותך ידעתי."
כמעט 10 בבוקר וזה מרגיש שאנחנו מכירים כבר נצח. אני מרגישה קרובה אליו כל כך, מרגישה שהוא הדבר הכי נכון לי עכשיו. חודשים ארוכים שהיינו בקשר. תשוקה מנטלית מתמשכת, פצצות רגשיות שנוחתות בלי לחשוב, בלי מחסומים ומעצורים. מאוהבים בנפש האחד של השניה בלי יצר של הגיון. בלי לחשוב מה נכון ולא נכון.
מנסחת הגדרה חדשה להגדרות. זה לא ידיד, זה לא חבר, זו נפש אהובה.
מתוך עמוד הפייסבוק Urban Street Art
וכשקצת רציתי זוגיות, הכרתי אותו. הבחור שלא מאמין שנפש יודעת להגיע לבד. הוא האמין שהנפש תמיד מגיעה יחד עם הגוף, שאין דבר כזה שאישה וגבר יכולים להתמזג רק במילים.
"אין דבר כזה גבר ואישה בלי אינטרסים לפחות מצד אחד"
"יש אינטרס. אינטרס מנטלי ורגשי"
"אז תבחרי"
שברתי את הנפש הזו. נתתי להגדרה לנצח. ובשביל מה? בשביל סקס, טלפון אחד ליום ושתי הודעות, או במילים אחרות- זוגיות רדומה.
מה לא נעשה בשביל זוגיות? אני יודעת מה כן נעשה, נקבל את הקשרים של הבני זוג עם נפשות טובות.
כי אסור לתת לנפשות ללכת.
// ליהיא מלמד
