לא מתיימרת להיות אודטה. אף אחד לא אוהב לקבל "עצות לחיים טובים יותר" מפישרית בת 23, לא גיליתי משהו חדש, לא המצאתי את הגלגל, אבל אשמח לשתף אתכם באסימון שירד לי בזמן האחרון:
בכולנו מידה של אגואיסטיות. השאיפה הכללית של רובינו היא בסך הכל שיהיה לנו טוב.
ההגדרה המילונית המדויקת: "אגואיזם" (אנוכיות) – זהו מצב בו האדם שם את עצמו, צרכיו ומחשבותיו בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו, באופן קבוע. (מתוך ויקיפדיה)
אני חושבת שהאנשים שיש בהם מידה רבה יותר של אגואיסטיות הם בין האנשים המאושרים בעולם. אדם שחושב קודם כל איך להטיב עם עצמו – ופועל לפי כך – הוא אדם מאושר. היופי הוא הרגע שהגלגל מתחיל להסתובב. אדם מאושר נותן בחזרה. אישה מאושרת תהיה אמא טובה יותר, חברה טובה יותר, בוסית מתחשבת יותר, שלא נדבר על בת זוג מדהימה. כנ״ל גם הגבר.
נראה לי שרבים מתבלבלים וחושבים שהם הגיעו לכאן קודם כל בשביל לרצות אנשים שונים במהלך חייהם, ואז להתפנות לשלהם. הדברים לא עובדים ככה בחיים האמיתיים. אדם שעסוק בלרצות צרכים של אחרים בלבד ימצא את עצמו נכשל במשימה מהר מאוד אם לא ריצה את שלו קודם לכן.(בטוח נתקלתם בכך מתישהו במסגרת מערכת יחסים זוגית). יש אנשים שצריכים ללמוד להיות אגואיסטים יותר. עכשיו. בגיל 20. בואו נחסוך את משבר גיל ה40.
אז איך עושים את זה? (אודטה ברנהולץ הגיעה)
הכירו מסננת חדשה בחייכם. היא נקראת "האם זה עושה לי טוב?" אל תצחקו, זה עובד. כל פעולה שאתם עושים במשך היום שלכם, אפילו אלו שנעשות "על אוטומט" – עצרו! העבירו אותה דרך המסננת.
ככל הנראה בסופו של דבר היום שלכם יתמלא ב60% הרגשה טובה שנובעת מבחירת הפעולות שלכם, כשרובן לפני הכל, יגרמו ל–כ–ם להרגיש טוב היום. גם אם נראה שאתם מחויבים לקפה השבועי עם החברה, לארוחה משפחתית בשישי או יום כיף מטריף מטעם העבודה – אם זה ממש לא מה שבא לכם לעשות, אז אל. במקום זה, לכו על משהו שישמח אתכם: צאו לרוץ, קראו ספר, תתבטלו על הספה, לכו לים, שחקו בפיפ״א, תאכלו צהריים אצל סבתא, תרשמו לקורס משחק/כתיבה/גלישה/אומנות לחימה/פילאטיס. כל אחד יודע מה יעשה לו טוב באמצע היום. מידה של אגואיסטיות. מה יעשה (קודם כל) ל–י טוב.
כמובן שתמיד ישארו 40 אחוז מהיום לדברים שאנחנו צריכים לעשות כמו ללמוד למבחן (מקווה שהייתם מספיק אגואיסטים ובחרתם בתואר שא–ת–ם רוצים ללמוד ומעניין אתכם, ולא חיפשתם, שוב, לרצות את הסובבים אתכם באזשהי צורה), לפנות את המדיח, להעביר את האוטו טסט, לעבור על החשבונות ועוד.
בימים הראשונים אנשים אולי לא יבינו מה קורה איתכם, אתם משנים הרגלים, מבריזים ממפגשים, אולי שיניתם את התזונה, מתנסים עם חברים ואוכלוסיות חדשות (ממליצה לכם לנסות, אפשר ללמוד הרבה על דברים חדשים שעושים לכם טוב מאנשים חדשים שיפתחו לכם דלתות לרעיונות שונים), אבל אחרי תקופה מסוימת הם יברכו אתכם על התהליך, יזכו בכם מחדש. בשיפור שלכם. הם יקבלו אדם שמוכן, ויכול לת–ת יותר, פנוי להקשיב יותר, סובלני יותר, שמח יותר. ומי לא מעדיף אדם שמח סביבו מאשר ממורמר? (רק הממורמרים)
דרך אגב, ממליצה לכם, אגואיסטיים מתחילים, לשמח מישהו פעם בשבוע. הזכרו לרגע במשהו נחמד שעשיתם בשביל מישהו בשבוע האחרון, אם זו קניה של עצם חדשה לכלבה, עזרה לסבתא עם האייפון, שקל שזרקתם להומלס – אני בטוחה שלאחר מכן הרגשתם שפשוט אין עליכם, אתם גדולים. מלאכים. מתמלאים באהבה והערכה עצמית. בקיצור, זה עשה לכם טוב. אם כבר להיות אגואיסטיים שמחפשים להעלות לעצמם חיוך, זו אחלה דרך להגיע לשם.
אני בדרך לשם, ואתם?
// מאי ברנהולץ
