מסע אל עצמנו
חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם יכולים לראות מה עובר בראש של בן אדם? אבל ממש בתוך הראש שלו? ב"הקול בראש" אנו מגלים בדיוק איך זה נראה דרך יכולת האנימציה הקסומה והשופעת של פיקסאר ודיסני להפיח חיים ברגשות הכי בסיסיים שמרכיבים אותנו. סרט שבהחלט מתאים לכל המשפחה אבל דווקא המבוגרים יהנו בו הכי הרבה!
מלווים בשפע אנקדוטות חכמות לאורך הסרט, חלקן מופשטות יותר וחלקן פחות, אנו משוטטים ממש בתוך הראש של הגיבורה ופוגשים דמויות צבעוניות ששולטות בהתנהגותנו. ברגישות מופלאה הסרט תופס את המבנים הבסיסיים ביותר שמרכיבים אותנו: זיכרונות, תת מודע, חלומות ושכחה והופך אותם לאלמנטים קסומים בפארק השעשועים הענק שבראש (חפשו את חד הקרן הצבעוני שמככב בחלומות ומזחלת החלל שמונעת ע"י כח השירה).
הסיפור של ריילי
בתוך ראשה של ריילי, ילדה אנרגטית בת 11 יש צוות של חמש דמויות שמניעות אותה: המנהיגה – שמחה, או "ג'וי" באנגלית (שמדבבת איימי פוהלר בדיוק מופלא) ושאר החברים – עצבות, כעס, פחד וגועל. היא מתמודדת עם מעבר למדינה חדשה, בית חדש וכניסה לגיל ההתבגרות. ריילי ילדה שמחה מטבעה ולכן זו ג'וי החיובית ששולטת על קונסולת ההתנהגות. במפקדה של הצוות יש צינור מרכזי שאליו עוברים הזיכרונות שכל רגש מייצר ונפלטים אל תוך מרחבי המוח הענק והאינסופי.
עכשיו עליכם לזכור שכל העת הסרט הוא אנימציה מוחלטת אבל לא סתם, אלא זו המתקדמת בעולם! אנו מתכבדים בבימוי מוקפד שמדמה לעיתים שיטות צילום אמיתיות ולכן התחושה היא של עונג מוזר בין הידיעה שאנו צופים בהתרחשויות פנטסטיות ומדומיינות לבין האיכות של הצפייה.
לאחר ילדות מקסימה ומאושרת במינסוטה היא עוברת עם הוריה לסן פרנסיסקו, בדיוק כשגיל ההתבגרות דופק בדלת. הדמויות הקטנות חלוקות ביניהן באשר לדרך הפעולה הטובה ביותר לריילי שצריכה ללמוד לקבל שינויים ולהתבגר. בד בבד הפחד מתגבר, העצבות מתעצמת וריילי מנסה לברוח מהבית. בנקודה זו ג'ו וסאדנס (עצב) נשאבות בטעות לצינור המרכזי ונפלטות אל מחוץ למפקדה. בניסיון לחזור לקונטרול הן עוברות מכשולים רבים אך נעזרות בחברים לאורך הדרך ולומדות שהשמחה ועצב דווקא יכולות להואיל אחת לשנייה.
אחד מהחברים הוא בינג בונג (דרור קרן בדיבוב לעברית) החבר הדמיוני של ריילי משהיתה קטנטונת. היצור הפנטסטי הזה מורכב מפיל, חתול ודולפין (!) ומדריך אותן איך לחזור בשלום דרך הרכבת שנוסעת לאורך החלל שבראש. באנגלית החלק הזה זה נשמע הרבה יותר טוב (משחק מילים) והרכבת נקראת The Train of thought. זו רכבת שהאלגוריה איתה מציגה את התהליך בו "מחשבות עובדות לנו בראש". על הרכבת ישנן קוביות שמייצגות בחלקן אמונות ובחלקן ידע. כש- The Train of thought יורדת מהפסים והמטען מתערבב בינג בונג נותן הסבר אלגנטי ופשוט כי "זה דבר שבשיגרה פה ולפעמים האמונות וידע מתבלבלים ביניהם". איזה פתרון גאוני למצבים אמיתיים שבני האדם חווים מידי יום ביומו.
סצנות מופלאות
בשעת ארוחת ערב בביתה של ריילי מתלקח וויכוח סביב לשולחן. זום אין לאמא וחמשת נשות הצוות שבראשה מציגות פאנל נשי מובהק (בסגנון קאסט הבנות בתוכנית THE VIEW) שעושות לאבא מניפולציה וריגשי שידבר עם הבת שלו. פאן מצלמה לימין והצוות במוח הגברי של אבא מגבש אסטרטגיית פעולה כמו מהלך פוטבול מתוזמן היטב.
סצנה גאונית נוספת היא לקראת הסיום. אנו זוכים למבט אינטימי על כמה מדמויות המשנה ונחשפים על איך הצוות במוח שלהם עובד: המורה בביה"ס (מתוסכלת), ילד שלראשונה מדברת איתו בת (סירנות מהבהבות, חרמנות, היסטריה), כלב (מקבל את שרביט הגרגרנות) וחתול מקבל את שרביט הטימטום) ועוד ועוד. קצת סטיגמטי אבל מוצג בהומור רב.
אז, חפשו את כל ה- Easter eggs שמוטמנים בסרט, היכונו למתקפת המרצנדייז ואל תשכחו – צופי פיקסאר זוכים ל-2 ב-1: סרטון הקצר והמשגע "Lava" שמוקרן לאורך 7 דקות בטרם "הקול בראש".
ציון 8.9 בסולם קאיכטר.
// דנה קאי
