לא יודעת מה לעשות איתך, מצאת את הדרך לבפנים שלי מהר מאוד והתיישבת לך בין הלב שמרגיש לריאות שקשה להן לנשום. ואתה מסתכל עליי עם העיניים שאומרות הכל. אני מחסירה פעימה בגללך לעיתים קרובות וזה לא בריא, כשאתה עובר על ידי והזרוע שלך נוגעת לא נוגעת בשלי כל הגוף שלי עובר לדום ואני משותקת. עד שאתה לא מגיע לחבק הנפש שלי לא רגועה, במצב המתנה, ואז שאתה מרגיע אותה עם הידיים הגדולות שלך על הכתפיים שלי ואז אני סוף סוף יכולה לנשום שוב.
משהו בכל העניין מעצבן אותי, אני זו שדוגלת בלא להיות תלויה באף אחד – לא פיזית ובטח שלא רגשית ועכשיו מצב הרוח שלי בבוקר תלוי במחשבה אם אני רואה אותך או לא.
הרסת לי את הפוזה.
זה משהו כזה שרק אתה מצליח, תכונה שמיוחסת אך ורק לך והיו הרבה לפניך. אבל הלב שלי לא מיהר לקפוץ בשביל כל אחד, הוא למד את התרגילים האלו רק אחרי שהופעת כי פתאום הייתי צריכה ללמוד להרגיש תחושות שלא הרגשתי פעם. היופי היה שאף אחד לא הצליח לקרוא אותי ב100%, אנשים ידעו רק מה שאני בחרתי שאני רוצה שהם יידעו. בתור אדם שמכיל אחרים ואף אחד לא הכיל אותי – אני מופתעת, כשאתה מסתכל עליי אני מרגישה שהמבט שלך חודר ישר דרך קרניות העיניים אל הנפש שמחכה שתלטף כי אתה היחיד שהגיע אליה ואתה עושה את זה כל כך בקלות.
אמרו לי פעם שאני קשה, לא נותנת לעצמי להיפתח ומשאירה את כל הקלפים לעצמי כדי שלא אפסיד בסוף. ואיתך כל הקלפים שלי חשופים ואין לי שליטה על זה.
אף פעם לא הסתכלו עליי בעיניים שמלאות בכל כך הרבה טוב, עיניים שאני יכולה להסתכל בהן שעות על גבי שעות בלי להוציא מילה ולהרגיש הכי קרובה אליך בעולם. בלי צלילים וקולות כי מה אני צריכה אותן איתי כשיש לי אותך? השקט שלנו רועש מספיק.
מתוך עמוד הפייסבוק artFido – fetching art
הסתכלת עליי וגרמת לי להרגיש ערומה ובו זמנית כל כך בטוחה בין הידיים שלך שאומרות שהכל יהיה בסדר. בגלל זה אני חוששת לפעמים ובזמן שאני לוקחת צעד קדימה אני מוצאת את עצמי לוקחת עוד שניים אחורה. אני לא רגילה להרגיש חסרת שליטה על הרגשות שלי ואיתך אני מרגישה שהן כבר לא נחלתי האישית אלא נחלתנו. לקחת ממני קצת בתקווה שתיקח אפילו יותר כי תחושת הביטחון הזו איתך היא משכרת.
אני אוהבת כשאתה מזיז את השיער שלי מהפנים אל מאחורי האוזן כי אתה אומר שאתה רוצה לראות את כולי, מחבק אותי במין חיבוק שמהצד נראה רגיל לחלוטין אבל בפנים כל הפרפרים עושים אצלי מסיבה. אני סוף סוף מוכנה ללמוד דברים חדשים כדי להצליח במקום שלא זז לי כבר המון שנים. הפוקר פייס שלי נשרף, איתך אין לי מה להסתיר.
אז הנה זו אני, מרגישה ובועטת, וסוף סוף כותבת וזה לכשעצמו אומר מעל ומעבר. בא לי להגיד לך שתשמור עליי ושלא תפגע, שתדע שאם נתתי לך להכנס אז אני שברירית אבל סומכת עליך שלא תאפשר לי ליפול בטעות בין הידיים שלך, עכשיו זה כבר לא תלוי בי וזה תלוי בך ואין לי בעיה להעביר את המושכות. הם שלך, נסיעה טובה שתהיה לנו.
// חנה קבטיאנסקי
