שיקרתי כשאמרתי שלא הרגשתי זאת אף פעם, הרי זאת היתה האפשרות היחידה לצלוח את הפרידה, להקים חומה רגשית שתעמוד בפני כל ניסיון לחדור.
מילים שנורות כמו פגזים הופכות לכדור נוצות המתפדר על עמדות ההגנה המבוצרות.
כל חומה צריכה גראפיטי והמילים שלך מצוירות על החומה לפחות עד שהחומה תקרוס.
"תהיה לנו פעם שניה להתאהבות ראשונה?" שאלת.
"עוד לא", עניתי, "תמתיני עוד קצת, גם זמננו יגיע". האם זאת משאלת לב שאני מייחל שתתקיים או שזאת תשובה שנועדה לסתום את הדיון? כי מה יש כבר להוסיף ולומר.
אז מתנשקים, בלהט ותשוקה אופייניים לרגשות שצפים ועולים מקירבנו, הדמעות שלך מצטרפות, נכנסות לי לפה, קורט מלח לעידון הטעם.
ואני מתזמן את הנשיקות בקצב הדמעות, לא נותן לדמעות שלך להטביע אותי.
נכון שזאת אקסיומה אך אנחנו צריכים להתרחק כדי להתקרב שוב.
את צריכה זמן. זמן להיות קצת בלעדי, להבין, להתבגר, ללמוד להיות עם עצמך לפני שאת חוזרת להיות איתי.
תקני כרטיס לנסיעה של חייך, עלי על הרכבת, יש לה תחנות רבות ומגוונות, בכל תחנה היא תעצור לזמן מה, אך אל תדאגי היא לא תעזוב את הרציף בלעדייך, היא תחכה לך עד שתחליטי לעלות עליה שוב וכשתצאי שוב לדרך, לעבר התחנה הבאה, את תהיי שלמה יותר, חכמה יותר, יודעת יותר.
על עצמך.
כל חיינו הם מסע אחד ארוך ומתמשך בו נוסעים רבים נכנסים ויוצאים אך אנחנו תמיד שם, אותנו אי אפשר להחליף, אין מי שיצעד בנעלינו את מסע חיינו. אנחנו חייבים לדעת מי אנחנו, להכיר את עצמינו בצורה הטובה ביותר כדי שנוכל להוציא את המיטב מתוך המסע.
בסך הכל אנחנו משתמשים באנשים האחרים שאנחנו פוגשים כדי ללמוד על עצמינו, מתוודעים דרכם לצדדים החיוביים והשליליים של אישיותינו. מה מעצבן אותנו, מה מרגש אותנו, מה מגלגל אותנו במורד הוואדי ומה יעזור לנו לקום ולטפס שוב לפסגתו של ההר, מה גורם לנו לצחוק בקול גדול, מתי אנחנו מגיעים לסף בכי ומה גורם לנו לרחף מעל האדמה.
אמנם אני מבוגר ממך במספר שנים, אך אין זה אומר שאני כבר מומחה לעצמי. לא ולא. גם אני ממשיך וחוקר את אופיי, את ההתנהגות שלי בזוגיות, כמה אני מוכן להשקיע בבחורה היכן הגבולות שלי והשאלה הגדולה ביותר האם אני מסוגל בכלל לאהוב?
כששאלת אם אני אוהב אותך, לא הצלחתי לענות. תאמיני לי שאם הייתי יודע כיצד להתחיל לאהוב לעולם לא הייתי מפסיק. הלוואי והיה כפתור קטן, כפתור אהבה, הייתי מפעיל אותו ואוהב אותך לנצח נצחים או עד שאמות.
בינתיים כל אחד מאיתנו נמצא על רכבת אחרת, אנחנו נוסעים במסילות שונות לכיוונים אחרים, אולי יום יבוא ויהיה מפגש רכבות ואז שנינו נדע איך לגרום להן להמשיך לנסוע לאותו כיוון בלי להתנגש.
// מורן כהן
