אורות ניאון מדגישות את סמיכות העשן הנאבק בתקרה ומנסה לפרוץ אותה. המבט תקוע כבר שעות ארוכות שמאלה, בוחן פרצופים, מדביק טייטלים. שיער שחור פלוס צמיד מצופה זהב בתוספת מחשוף שווה לבלונד מזויף עם עקב גבוה שעדיין הוא פחות משיער שטני, נמוכה עם חיוך מפוחד.
דפיקות הבאסים מדגישות את רקיעות הרגליים הנאבקות ברצפה ומנסות לפרוץ אותה. השפתיים תקועות כבר דקות ארוכות על הזכוכית הקרה של הכוס היקרה. דיבור מלוכלך פלוס עיניים רעות שווה לטון נמוך ויד על הירך, ועדיין הוא פחות ממבט בעיניים בתוספת גוף שפוף ומבוהל.
עולם לא מציאותי ומלא מסיכות נבנה בלי שתרגיש, פיגומים לא נגמרים שהתחילו בנקודה מסוימת ומתקדמים לאורך הדרך, רכבת לילה למאדים שלעולם לא תסתיים להיבנות.
מתוך עמוד הפייסבוק StreetArt in Germany
הרבה חומריות עוטפת הכל, כוחות של סוסים, סוסים על חולצות, כרטיסים בצבעים שונים, שיפוט מהיר מדי, פסילה פזיזה מדי, קביעה אימפולסיבית על סמך שקר מעוצב.
בסלקציה זה הכי ברור, לא עושה יותר מדי רעש, מתבונן מהצד, בוחן בזלזול את אלה שבמרכז ומחכה שיצביעו עליך, מדמיין ומאמין לעצמך שיש הילה מזהב מעל לראשך. מבט עמוק, ללא שום סיבה, לא מוריד ראשון, אסור להפסיד במשחק.
המדרגות מסריחות, דביקות ומלאות בבדלים ללא ספוג. זוג עיניים ירוקות ננעצות עליך, רק לפני שניה לא הרשת לעצמך להפסיד במשחק והנה פתאום אתה אפילו לא מצליח להתחיל אותו ושלא נדבר בכלל על לנצח.
אסור לתת לזה לקרות, אתה יותר חזק מזה. שלוק עמוק מהכוס, מרים את המבט, העיניים הירוקות עדיין נעוצות. תסמן עם היד, תזרוק את הכרטיס, תכניס לראשון ותעוף משם.
מתוך עמוד הפייסבוק StreetArt in Germany
הכל נעשה לפי הספר שהכתיבו לך, אחד לאחד, מדויק, מדוד, מעט אובססיבי.
התקרה גבוהה מדי, למה צריך כל כך הרבה שטח? איזה בזבוז.
התאהבת בקונספט, במשחק המפגר הזה, ילד עם שיער קצת מבולגן, עטוף בניירות עם מספרים, בדים לא נוחים ומחשבה אחת מטומטמת.
והקונספט הוא דיי מסריח ומזויף ונשבר לך ממנו אבל אתה פוחד לשחרר ולהמשיך הלאה. סוגר את האור, מכסה את הראש עם הסמיכה, רק לא לראות כמה התקרה גבוהה. זה רק אתה נגד עצמך עכשיו, לבד, ללא הסחות דעת וללא שופטים. בלי התראה מוקדמת הבזק של זוג עיניים מושפלות, מפוחדות וירוקות מתגלה בחשיכה. אתה נשבע שדי, מספיק, נגמר אבל בתוך תוכך אתה יודע שהתאהבת בקונספט ולך תלחם עכשיו באהבה…
// גל ילון
