שלוש פעמים בשנה אני לובשת את החצאית הארוכה ביותר שיש לי בארון, מכפתרת את הכפתורים בחולצה עד הסוף, מדביקה מבט רציני על הפנים והולכת לבית הכנסת.
בסליחות, ביום כיפור ורגע לפני שמתחילה עוד עונה של האח הגדול.
כן, בזמן שכל עם ישראל ודודה שלו מתאספים בהמוניהם כל פעם בסלון אחר, דואגים לערוך שולחנות מפוארים כאילו מדובר במינימום בת מצווה, מעלים אינספור סטטוסים מלאי התרגשות בפייסבוק וחוגגים את המאורע הטלוויזיוני החדש אני מוצאת את עצמי מתחננת לאל היושב במרומים:
"הלוואי שגם אני אצליח להתחבר למסך בזמן שארז טל ואסי עזר עומדים בחליפות נשף סיום ומודיעים על האנשים החדשים שהולכים לתעד את חייהם במשך שלושה חודשים לפחות".
כל עונה אני מרגישה כמו תיירת שנחתה לפני שעה מאפגניסטן ואין לה שום מושג באיזו שפה מדברים יושבי המקום.
טהוניה מי? פרידמן מה? אם מדברים על זה בכל מדיה אפשרית ראוי שיכינו מדריך מסודר שאדע מה צריכה להיות העמדה המדויקת כשמשתפים אותי בדיון שאין לי שמץ של מושג לאן הוא אמור ללכת. אני מנסה, נשבעת שאני מנסה. מקבלת לפחות הזמנה שבועית אחת לבוא לראות ולהבין על מה המהומה, אבל איך שמתחיל האות על המסך המוח שלי לא מתפקד, לא קולטת כלום.
אני חושבת על מצב התוכים ביערות הגשם, מפנטזת על בורקס תרד, ג'קוזי ובית עם מרפסת. ומנסה להבין כמה פעמים בחיים אצטרך להיות נוכחת בטירוף הגדול ששוטף את הארץ בלי להיות חלק מימנו.
אין לי בעיה עם תיעוד על המרקע.
אני חובבת סדרות דוקומנטריות, הפקות מקור, התאהבתי בזגורי, מחכה לעונה הבאה של "אננדה". ואם כבר מדברים על ריאליטי אני אפילו חוטאת לפעמים ב"מאסטר שף", אבל עדיין משהו בפורמט ה"אח הגדול" הזה לא מסתדר לי. אולי זה האנשים שמתהלכים על המסך כמו אריות עם מיקרופונים על הצוואר? אולי כי קשה לי שהפקה משומנת מכתיבה על מה כולם ידברו? וכשאני אומרת כולם אני באמת מתכוונת לכולם- מנהגי מוניות ועד רופאים. כנראה שאף אחד לא נשאר אדיש לתופעה.
שלושה חודשים אני יודעת שיש ימים ספציפיים במהלך השבוע בשעות הערב בהם אף אחד לא יענה לי בוואצאפ, לא משנה כמה אחפור.
ועוד לא דיברתי על הקיוסקים בהם פתוח ערוץ טלוויזיה שמפזר לעולם שידורים חיים של משהו שכנראה לעולם לא אצליח לאהוב.
שיחות המשרד שלעולם לא אצליח באמת להשתתף בהן כי חוץ מהנהונים כאלה ואחרים תוך כדי הכנת קפה/תה אין לי מה להגיד פשוט כי לא ראיתי.
השנה אני אנסה שוב, כי חייבים. אלחם בצורך לסובב את הראש כל פעם אולי אפילו אצליח לראות פרק שלם לטפוח לעצמי על השכם ולחגוג במרתון "גולשי ספות" כי אם כבר להכניס את הראש לתוך המסך, לפחות שאראה מה שבאמת בא לי.
// עדן בן ארי
