בעקבות ל"ג בעומר שאלו אותי איזה דברים הייתי רוצה לשרוף. באופן מטאפורי כמובן. מה שהכי הייתי רוצה לשרוף, זה את כל הסיפורים שמספרים לנו, במשך כל החיים, מאז שאנחנו ילדים. את הסיפורים על מי אנחנו אמורים להיות, ומה אנחנו צריכים לרצות לעשות.
מאז שהייתי קטנה סיפרו לי את אותו הסיפור, בגרסאות שונות ומגוונות, אבל ביניהם עדיין קיים אותו הקשר. הסיפור הוא על נסיכה של ממלכה זו אחרת, קסומה ומדומיינת. הנסיכה בדרך כלל נקלעת לצרה ורק הנסיך יכול להציל אותה. ומדובר בנסיך חזק ויפה, שרק הוא יכול לעזור, עם נשיקה על הפה. נשיקת אהבת אמת שתפתור לה את הבעיות, מנסיך שפשוט הופיע כך לפתע פתאום.
הנסיך והנסיכה ניצחו את הרעים, ויחד הם חיו שנים על גבי שנים. יהיו להם המון ילדים חמודים, ובכללי חיים די מושלמים. כמובן שכשייפגשו, הנסיכה תהיה בת פחות משלושים, הם הרי חייבים להיות צעירים ויפים, כדי שיצליחו להתגבר על כל המכשולים שהציבו בפניהם במשך החיים. האהבה שלהם תחזיק לנצח נצחים, ולעולם לא יהיו ביניהם דיבורים על גירושים. בעיקר כי בעולם האגדות אין עורכי דין טובים.
ככל שגדלים, אותו הסיפור עובר גלגולים רבים, ומשתנה בהתאם לגילאים. אחרי שמספרים אותו בספרים, הוא מגיע לסרטים המצוירים, ומשם הדרך קצרה לטלוויזיה ולסרטים. ככל שאנחנו שומעים את אותו הסיפור, אנו משתכנעים שזה כל כך ברור. כל מה שאני צריכה זה למצוא בחור. ומי חושב על זה בכלל כאל "סיפור"? הרי זה החיים וככה קורה לכולם, זה ברור.
ומה קורה אם הנסיכה לא מוצאת את הנסיך עד גיל שלושים? האם האגדה מתנפצת לאלפי רסיסים? ומי מבטיח שהנסיכה תמצא את הנסיך שלה? אולי הוא לא זמין כי בדיוק יצא לחופשה? אף פעם לא מלמדים אותנו שאפשר לחשוב אחרת, שגם מציאות קצת שונה קיימת. כזו שאין בה נסיך וגם לא נסיכה, אלא רק בני אדם, בלי שום אגדה.
למה לא מלמדים דברים יותר חשובים, כמו הגשמה עצמית ולהיות קודם כל אנשים טובים. שלא חשוב מה הגורל יביא או מה יקרה בחיים, הכי חשוב זה להיות נוכח וליהנות מהדברים הקטנים. שאין דבר כזה נסיך ונסיכה, רק גבר ואישה. ושלפעמים דווקא האישה יכולה להציל את הגבר מגורלו המר, כי אין באהבה חוקים שאומרים מה אסור ומה מותר. רק חוקים שהגדרנו לעצמנו, כדי לעשות קצת סדר, למה תמיד לזרוק הכל על הגבר?
הייתי רוצה לשרוף את הסיפורים על דתות ואלוהים, על חוקים ומנהגים, על נורמות וערכים. על מה אסור ומה מותר, על מה זה אומר להיות מאושר. הייתי שורפת את הסיפור על קפיטליזם ושוביניזם, ועל זה שזו בושה להישאר לבד אחד גיל 30יזם. כל היופי הוא שכל אחד יכול לכתוב את הסיפור שלו, לא רק לגבי היום יום, אלא בכלל על הכל. אם אישה לא רוצה חתונה וילדים, או חס וחלילה גם טוב לה להיות רווקה בתל אביב, מי אנחנו שנגיד שזה לא טבעי. ומה זה בכלל אומר "טבעי"? כנראה עוד סיפור שמספרים לנו כדי שנרגיש יותר נעים.
מצב שני, אני מתה על סיפורי אגדות.