כשעתיד לצאת מחזמר חדש ומסקרן בברודווי, כוכב קולנוע בתפקיד הראשי, במאית פורצת דרך, או חידוש בועט לקלאסיקה ישנה – קורי העכביש של מחלקות הפרסום והשיווק רוקמות ביעילות באזז סביבתי, כזה שמדביק וסוחף אחריו עדות מעריצים וקהל פוטנציאלי. בעיקר קהל פוטנציאלי.
רשתות טלוויזיה מסקרות בתוכניות הבוקר, שלטי חוצות ברחובות הראשיים בעלויות של מיליוני דולרים, מי ימכור יותר, יגרוף יותר פרסים, יביא יותר קהל וישרוד לאורך זמן.
הסטטיסטיקה מראה שמחזות הזמר בברודווי בין השנים 2013-2014 גרפו 1.07 ביליון דולר אמריקאי. זה המון קהל, שמשלם המון כסף בשביל שעתיים וארבעים דקות של בידור טהור ומזוכך.
אבל ההיסטוריה מראה שיש גם פנינים שמתחילות בקטן, באוף ברודווי, בלי יותר מידי תקציב, עם רעיון, נשמה והרבה אמונה, לפני שהן משאירות את חותמן לנצח על קירות התהילה של ברודווי.
את הפנינים האלה הקהל מכתיר, מצביע ברגליו, בתורים שאורכים ימים ולילות כדי להשיג כרטיס, הופך את השירים להמנון של התקופה ויוצר בסינרגיה מושלמת יצירה שתחייה לעד.
"בילי שוורץ" היא פנינה כזאת.
ישראלית, כחול לבן שניערה כסות אבק של 20 שנה ללא הפקת מקור ישראלית של מחזמר, ובנתה את דרכה בדיוק כמו בספרים – בלי יותר מידי תקציב, עם רעיון מקסים, והמון אבל המון נשמה.
אוהד חיטמן וצוות היוצרים זכו מקום ראשון עם "בילי שוורץ" בחג המחזמר הישראלי, יוזמה מבורכת ומרגשת של אורי פסטר ועיריית בת ים. תיאטרון חיפה הרים את הכפפה ומחלום ישראלי בניחוח אמריקאי, "בילי" הגיחה לאוויר העולם.
אתמול נערכה הפרימיירה החגיגית בתיאטרון נגה בתל אביב. לפני 26 שנים ישבתי שם וחנוך רוזן ריחף מעליי במחזמר הישראלי המקורי "פיטר פן". גם אז מבית היוצר של תיאטרון חיפה. אני, כל ילדי ישראל של שנות ה-80 וההורים שלנו, חווינו את עוצמתו של הקסם בתיאטרון, עם השנים גם ראינו אותו הופך לנכס תרבות ישראלי.
אז לקחתי הפעם אני את ההורים, (או שהם לקחו אותי, תלוי איך מסתכלים על זה…) ל"בילי שוורץ", סיפור על מזכירה אפורה במשרד רואי חשבון (טלי אורן) שבעקבות מזימה נקמנית של קולגה (נילי צרויה) חייה מתחילים לקבל קצת צבע, כשכוכב אופרות סבון (אמיר הלל) מזמין אותה לדייט, ומשחרר אותה מהניסיונות של אמא שלה (מיקי קם) לשדך אותה לכל עובר ושב.
טלי אורן בתפקיד בילי היא קסם מהלך על שניים, שלא נזקקת לשום חוט בלתי נראה כדי לרחף על הבמה, להצחיק עד כאב ולרגש, יש לה כשרון טיימינג מושלם וחכם ופשוט לא רוצים שזה יגמר.
מתוך עמוד הפייסבוק אוהד חיטמן – Ohad Hitman
מיקי קם ב"בלדה על גברת הופמן" (מקווה שחיטמן לא יהרוג אותי, לגמרי המצאתי שם לשיר) היא ה"שאטו מרגו" של הארוחה המפוארת הזו, כובשת וגדולה מהחיים.
אמיר הלל ונילי צרויה בתפקידי המשנה מצויינים וסוחפים. התפאורה של סשה ליסיאנסקי פשוטה אך חכמה ויצירתית, התלבושות של יובל כספין מדליקות ומדוייקות והתזמורת על הבמה עושה את ההבדל. דניאל אפרת (בימוי) ועומר זימרי (כוריאוגרפיה) בנו רכבת הרים בדיסנילנד של התיאטרון הישראלי, כיף.
ביקום מקביל, "בילי שוורץ" של חיטמן היא מועמדת בולטת לפרסי הטוני בחברה תרבותית שמעודדת יצירה ועשייה תיאטרונית.
אני מקווה שבעוד 30 שנה הילדים שלי יקחו אותי לראות את החידוש של המחזמר. טלי אורן, "בילי המקורית" תשחק הפעם את התפקיד של אמא של בילי. ההצגה תעצר לתשואות הקהל, שיעמוד על רגליו דקות ארוכות אחרי "הבלדה על גברת הופמן". כי זה הקסם של התיאטרון, ולבילי שוורץ יש הרבה מהניצוץ הזה.
// תומר מוקד
