את התאוריה על "הנוסעים בזמן" שמעתי מחברה יקרה וכך היא סיפרה לי;
בחיים את תפגשי אנשים טובים, תצאי לדייטים מרוממי נפש, יהיה לכם מדהים יחד וברגע אחד – כשאת לא תצפי לו ובלי שום הכנה מראש – הם יעלמו, כאילו בלעה אותם האדמה או חס וחלילה נטרפו על ידי דוב קוטב שטייל לו בפארק הירקון.
וברגע מסויים בעתיד, אחרי שכבר שכחת מהם, הם יצוצו כאילו כלום לא קרה, כאילו ציר הזמן שלהם עשה קפיצה וחזר אליך בחזרה.
מכיוון שאני לא גדולה בפיזיקה קוונטית, וגם לא בשום פיזיקה אחרת, וכן אין אני עוסקת פה במדע בדיוני, זאת למרות שבחזרה לעתיד (הראשון) נמצא בטופ רשימת הסרטים החביבים עלי לצפיה חוזרת, באתי היום לספר לכם על תופעת מסע בזמן אשר מתרחשת מול עיניכם הבלתי מיודעות.
בחורים (אפשרי שגם בחורות אך אין לי מידע על כך) נבלעים לתוך חור שחור ללא כל אזהרה ונוחתים כמו בגולשים בזמן (סליידרס) באיזשהו עתיד משלהם, שבו הם לא יודעים בכלל על ההעלמות שלהם.
וכך היה, יצאתי לדייט עם בחור חביב, נראה טוב, מתלבש לטעמי, מחבק, מנשק, מחזר, מלטף, ואחרי כמה פגישות טובות (לפחות מהצד שלי) פוף! הוא נעלם. היתה לי תחושה, אינסטינקט שכזה, והיה לי ברור שהוא יצוץ חזרה בעתיד. ובאמת חודש וקצת אחרי ההעלמות אני מקבלת הודעה עם הצעה לסרט או ארוחה. ברגע הראשון עוד תהיתי אם להענות בחיוב, אך רגע אחרי ואני חוזרת למציאות ושואלת אותו "איכה". ציפיתי לתשובה שהוא נתקע על רפסודה בים האטלנטי ורק עכשיו ספינה עברה וגילתה אותו כמעט מחוסר הכרה. אך לא, הוא "נתקע בעבודה" לחודש! מסכן…
אז המשכתי לדבר איתו רק בשביל השעשוע, ולבסוף הבטחתי לו שאחזיר לו תשובה עוד חודש. אולי.
היה את ההוא שנעלם כי קראתי לו "חבר שלי" מוקדם מידי, אבל להכיר לי את אבא שלו, אחותו, כל החברים מהשכונה ולהזמין את עצמו לארוחה משפחתית אצלי בדירה, זה בסדר, אולי בעולם שלו זה נראה לו כמו סטוץ.
ההוא שהיה, נסע, חזר והבטיח שבא עוד מעט ונבלע בתהום עמוקה ממנה עוד לא שב.
היה את הבחור שנפרד ממני אחרי כמה חודשים של יחד, וצץ לפתע פתאום כשגילה כשאני בזוגיות חדשה, עם הצעות למלחמה עלי ונסיעה להיכן שרק אהיה, רק בשביל להיות שלי שוב. אז אולי זה נורא הירואי ורומנטי, מבחינתו, אבל מבחינתי הוא איבד את הקסם שלו כשהוא חזר בהפתעה לעולם שלי כשכבר הייתי מאושרת עם אחר. אם כל כך רצית אותי לא היית צריך להפרד ממני מלכתכילה, וגם אם באמת פתאום הרגשת רגשות חדשים if you love somebody set them free.
מצד שני, יש גם את ההוא שכל כמה זמן שנינו נפגשים בהווה, לכמה ימים, שעות או שבועות, לכמה רגעים של אהבה מיוחדת ששמורה רק לו, רק כדי להפגש שוב בעתיד בנקודת זמן אחרת. שנינו (כך נדמה לי לפחות) יודעים שזאת כנראה לא הפעם ה אחרונה. אז כן גם אני נוסעת בזמן, לפעמים.
אתם יודעים, זה אפילו לא תרגיל ההעלמות שמפריע לי פה, כי אחרי כמה ימים (בעזרת ג'וני, ג'ק או בוש) הכל עובר ודועך ואני שוכחת מהם, עוברת הלאה, הבעיה הגדולה מתחילה בחזרה שלהם שלרגע מערערת את מציאותי, מחזירה אותי אחורה.
אם רק היה לי את הידע להמציא את הדלוריאן שתסיע אותם ל1955, לכוון את השעה לדקה אחרי פגיעת הברק במגדל השעון ולחבל בקבל השטף. GREAT SCOTT!.
// גוני קריס
