הכל התחיל כשידיד שלי הציע לי לבוא איתו למסעדה הודית מעולה. ברור! קפצתי ישר, לא צריך יותר מדי בשביל לשכנע אותי לטעום קצת הודו.
״מגניב, אז הולכים ביום רביעי, המסעדה ברמלה״.
רגע מה? מה רמלה? כתל אביבית גאה – there I've said it – שמתמרנת בין שלוש עבודות ושתי כלבות קצת קשה להוציא אותי מפה, מודה, ועוד למקום שלא כולל בתוכו את המילים צפון, חופש, ים, חו"ל.
מה רמלה עכשיו בקיצור, אבל הוא נשבע שזאת ה-מסעדה ההודית הכי טובה בארץ, והכי אותנטית ורכבת לרמלה זה כולה רבע שעה, אז טוב נו בסדר, נשברתי.
קודם כל – אני חייבת להודות – רכבת לרמלה זה באמת כולה רבע שעה, והמסעדה ממש במרחק הליכה מהתחנה כך שזה באמת לא היה כזה סיפור להגיע, יש מקומות בת"א שלוקח לי יותר זמן להגיע אליהם.
חוץ מזה, הוא צדק. זאת באמת אחת ההודיות הטובות אם לא ה- שהייתי בהן בארץ, וכן, כבר הייתי בכל התל אביביות שמתיימרות להיות הודיות כולל ישיבה על הרצפה ו-ואללה, אם אין לכם מלאי קופטה אל תתיימרו להיות מסעדה הודית ובזה זה נגמר.
בכל מקרה, הגענו למסעדה, שכבר מבחוץ נראתה ממש כמו דאבה הודית אמיתית שתמצא בצידי הדרך, תוך כדי נסיעת 14 שעות לדראמסאלה.
מסתבר שבמקום גם יש מכולת הודו שאפשר לקנות בה דברים שיש רק בהודו, כמו הדאל מונג למיניהם, כן, אותו חטיף שאוכלים בקיוסקים שכוחי האל בנסיעה של 14 שעות לדראמסלה…
והימלאיוש מיי לאב! או בעברית מוצרי טיפוח של הימלאיה במחירי הודו, ולא במחירים הלא הגיוניים בעליל שאפשר למצוא פה, פה ושם, לא ברור לי איך לא חיסלתי שם הכל אבל האוכל הסיח את דעתי. יש שם גם כל מיני קמח חומוס וצנצנות עם חריפים למיניהם, תבלינים מיוחדים, ובקיצור דברים שאי אפשר להשיג פה.
התחלנו את הסעודה עם מתאבנים בצורת חטיפי דאל, חריפים למיניהם, ואחריהם הגיעו בכבוד רב הסמוסות היפות ובאטטה ואדה שלא הכרתי, והיה מעולה, ועוד חטיף מטוגן באג'יה, שזה מסתבר תערובת של בצל, כמון וקמח תירס, או ״ממש טעים״ בעברית.
בשלב הזה כבר הייתי די מפוצצת אם נודה באמת, אבל אז הגיעו ערימות של נאן, ואורז ביריאני, אז בסדר, הואלתי בטובי לטעום, כי בכל זאת הגעתי עד רמלה.
במשך כל הארוחה התנגן בראשי השיר ״מלאי קופטה, מלאי קופטה״ כי אחרי הכל – שוב – מהי מסעדה הודית ללא מלאי קופטה? בדראמסלה אפילו עשיתי תחרות קטנה בין המסעדות של איפה המלאי קופטה הכי שווה (בהוםסטאר, ברור) עם ציונים והכל.
ואז, כשאני בטוחה שלא אוכל עוד כלום לעולם, הגיעו העיקריות או בשמן המלא – מלאי קופטה, כמובן, פאלאק פניר, אלו גובי ודאל.
כפי שכבר הבנתם כנראה, מפוצצת או לא, המלאי קופטה הזה לא יכל לעבור לידי בשקט. אז נשנשתי לי עוד קצת נאן ומלאי קופטה ופאלאק פאניר, ומה אומר, בזמן כתיבת שורות אלו אני כבר כמהה לעוד ארוחת פינוקים במהרג'ה.
קינחנו כמובן בצ'אי מסורתי, ובננה לאסי בשבילו, לי ממש לא היה מקום לכלום יותר.
לסיכום, שווה ממש להגיע לרמלה בשביל ארוחה הודית מסורתית ויחס מפנק, רק תשתדלו להגיע ממש ממש רעבים ☺
איפה?
מסעדת מהרג'ה, הרצל 87 ברמלה.
// לינור מידן
