נתחיל בסיפור:
יושב לו אדם (שנקרא לו אני) במשחק כדורגל, באחד המהלכים יניב קטן מנסה לסחוט פנדל שלא היה, האדם אומר על יניב קטן שהוא רמאי ומוסיף, "האדם לפני השחקן" עאלק. פתאום מסתובב אליו אדם אחר (שהוא איננו אני) ומתחיל לקלל אותו, לאיים עליו שהוא עוד שנייה קם להרביץ לו. האדם הראשון (אני) מסתכל אליו ומחייך, כי כזה הוא, שוחר שלום. הבעיה היא שלאבא שלו עלה ה"חליסה". מפה לשם ככה קרובים למכות.
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?
שהילד שלי יהיה מסכן.
חוץ מזה אפשר גם ללמוד שיניב קטן היה סמל גדול ודמות מיתית בקרב האוהדים.
סמל בקרב אוהדים – מתוך הדף הרשמי בפייסבוק מכבי חיפה בכדורגל
איך נפרדים מסמל גדול, קפטן במשך שנים רבות ושותף ברגעיה ההיסטוריים של קבוצה?
טקס של שבע דקות. שבע דקות בגן עדן (רק בלי לחשוב איך אתה גורם לה להראות לך את הציצים).
קצר, קולע, לא מעיק, מכבד את השחקן ואת השחקנים שעולים עוד שנייה על המגרש.
כך, גם אני, שלא ממש ידוע בחיבתי הגדולה ליניב קטן, הצלחתי לשרוד את הטקס.
קטן מזכיר לי קצת את ביבי, שניהם הצליחו כאן, עזבו לזמן קצר כדי לעשות בוכטות של כסף בחוץ, חזרו בתור מושיעים, שאין מלבדם, מאז בוחרים בהם בעיקר כי אין ברירה אחרת, כדי שלא תהיה ברירה הם דאגו לקטום את כנפיו של כל אחד שהצליח לידם.
אמנם מיניב קטן הצלחתי סוף סוף להיפטר, אך מביבי הדרך עוד נראית ארוכה.
7 דקות בגן עדן – מתוך הדף הרשמי בפייסבוק מכבי חיפה בכדורגל
והיה גם משחק.
נכון יהיה לומר שבין הדקה ה – 15 לדקה ה – 65 הייתה רק קבוצה אחת על המגרש וזאת הייתה אחת התצוגות הטובות ביותר של מכבי חיפה, בטח בשנה הזאת. אוראל דגני ואביחי ידין היו השחקנים הטובים ביותר על המגרש ועדיין בלי אלירן עטר מכבי חיפה היא קבוצת פלייאוף תחתון.
הבן אדם כוכב כדורגל ישראלי. פשוט כיף לראות אותו. המגינים של בית"ר הרגישו כאילו הם בלונה פארק על ספינת הפיראטים (מי שהצליח להבין את השנינה יקבל פרס, מדבקה של יניב קטן), הוא סחרר אותם על ימין ועל שמאל והוסיף גם לופ 360 מעלות.
אני מאמין שמרקו בלבול לא יראה את איצטדיון החלום שנה הבאה, אלא אם כן הוא יצטרף לכוחות האבטחה של האיצטדיון.
אין באמת תוכנית משחק, אין ניצול חולשות של היריב, אין התאמה תוך כדי משחק, מתחילים את המשחק כאילו יש שלום עולמי והחילופים, אוי החילופים:
כשהם בזמן אז הם לא נכונים וכשהם נכונים אז הם לא בזמן.
החילוף הנכון בזמן הנכון יהיה להחליף את מרקו בלבול מיד לאחר המחזור האחרון.
שמישהו בבקשה יצריח (מלשון הצרחה) את הכרוז של מכבי חיפה, הוא נשמע כמו ילד בן 10 שקיבל מכתביה ריחנית עם ציור של מיס קיטי עליה.
ביוש – מתוך הדף הרשמי בפייסבוק מכבי חיפה בכדורגל.
וליניב קטן. תודה, שלום וביי. We will always have Paris.
לסיום הרי לכם שיר אהבה שכתבתי ליניב קטן אי שם בשנת 1998. על הביצוע שון לנון, הבן של… מה חשבתם? שרק אצל הבנאים זה תורשתי…
// מורן כהן
