"היו היה פעם…"
התבקשתי לכתוב פוסט על ההכרות שלי ושל בן זוגי שלפניי כמספר חודשים הפך לבעלי,
אז אתחיל במשפט הפוצח והמנצח "וכך הכול התחיל…".
דמיינו לעצמכם כרגע שאתם בתוך סיפור אחד ארוך, ושוטו יחד איתי לסיפור ההכרות שלו סוף טוב.
לפניי כארבע וקצת שנים, בהיותי בת 21, מעט אחריי שחרורי משירותי הצבאי, הוזמנו הוריי לארוחת צהריים בשלהי הקיץ אצל חברים בצפון, אך ההזמנה אינה הייתי זוגית בלבד כפי שחשבתי בהתחלה אלא משפחתית ולכן אחי ואני הצטרפנו למסע.
היה זה יום שבת, יום שמשי להפליא, בו נסענו ארבעתנו מחויכים ושמחים (סוף שבוע אז לא ניתן שלא) ובשעות הצהריים המוקדמות הגענו לחברים.
תחילה הייתה הכרות קלה בין "הילדים", אכלנו, שתינו, פטפטנו, שמחנו וממש אחריי הארוחה מצאתי את עצמי יושבת לדבר עם בחור שמעולם לא פגשתי, שעות על גבי שעות – "קליק" ממבט ראשון. באותה שיחה ארוכה שהכילה מלל על עצמנו, החיים והשאיפות בעתיד גיליתי כי שנינו בני אותו מזל רק בהפרשים של שלוש שנים.
ידעתי שההיכרות הזאת לא תיגמר באותו היום ויש לה המשך ובאמת הוספנו אחד את השנייה לפייסבוק (הדרך הקלה והמהירה ביותר לתקשר…), התכתבנו במשך כשבועיים, החלפנו מספרי טלפון והחלטנו להיפגש בערב שישי ולצאת לשתות יין.
הדייט כמובן היה על הים, זרם, הכיל מלא ריגושים וניצוצות והזמן פשוט טס. בסוף אותו דייט ידענו שיבוא אחד נוסף בקרוב. שנינו חזרנו לפנות בוקר מחויכים ומאושרים, מזה זמן רב לא חזרתי כל כך מאוחר מיציאה בערב שישי.
לאחר כמספר שבועות, אותו בחור התחיל ללמוד במרכז, יצא לנו להיפגש לעיתים קרובות וכך אט אט הקשר התחזק והתפתח (דבר שהיה צפוי לשנינו).
לאחר כשנה גם אני הצטרפתי למסגרת הלימודים ולאחר כשנתיים מצאנו את עצמנו עוברים לגור יחד, ביחידת דיור קטנה וחולקים חיים משותפים שלמים.
בכל יום הולדת, כל פעם מחדש, אנחנו מחליטים כי נעשה משהו משותף, בכל זאת נולדנו באותו החודש. לפניי כשלוש שנים החלטנו שניסע לסוף שבוע בים המלח. אותו סוף שבוע היה מהמם, ניקוי ראש מוחלט ולכן החלטנו לפניי כשנתיים לעשות שידור חוזר ולנסוע להתאוורר בשנית.
הפעם, חיכתה לי הפתעה שאותה לא צפיתי, הפתעה מהלב, הפתעה שלה כל אישה מחכה וחולמת על הרגע הזה – "הצעת הנישואין".
אותו בחור עשה את זה בצורה כל כך אלגנטית, שלא שמתי לב למתרחש סביבי, הייתי באופוריה מוחלטת ולפי מה שהבנתי ממנו תחילה הייתי בשוק ובכלל לא עניתי. לאחר כדקה שהבנתי שאני ממש לא בחלום כמובן שעניתי "I DO" והפכתי לאישה המאושרת בעולם.
במאי האחרון (2013) התחתנו בחתונה חלומית, על הים, בדיוק כמו בדייט הראשון שהיה לנו לפניי כארבע וקצת שנים, ממש סגירת מעגל.
שתינו, רקדנו, התרגשנו, זהו ערב בלתי נשכח מתחילתו ועד סופו. הדרך אליו הייתה מצד אחד מרגשת והצד השני קשה, למדנו להגיע להחלטות משותפות.
זאת הזדמנות עבורי להגיד תודה להוריי המדהימים, לחמי וחמתי ולכל המשפחה על חתונה מהסרטים.
הכול התחיל בזוג חברים טובים וכיום אנחנו משפחה מורחבת, אוהבת ומלוכדת.
// דנה פוקס