זה כמו להגיע ליום שבו חזו את סוף העולם ולגלות שאין חדש תחת השמש, הכדור ממשיך להסתובב. זה כמו להתעורר מסיוט גדול ולגלות שאהבה שלך ישנה לצידך. זה כמו להגיש בדד-ליין, גם אם זה לא מושלם את כבר אחרי. זה קצת כמו ללכת לאיבוד ופתאום להגיע למקום שאת מכירה. ככה זה לחגוג 30 ולהבין שזה בכלל לא נורא.
אבל… הדבר הכי קשה בגיל הזה, זה לעבור בדרך את השנה של 29 ולהשיאר בחיים. שנה שלמה הרגשתי שחתול מתעלל בי כמו בג'וק, הרי הוא יכול לגמור אותי באבחה אחת אבל למה לו? אם אפשר למשוך את זה נגיד… שנה?
בשנה הזו התמחתי בלבחון את עצמי בזכוכית מגדלת של מה לא: אני לא סופרת, אני לא במאית גדולה, אני לא נשואה, לא אמא ולא מרוויחה משכורות של 5 ספרות … אבל הדבר הכי הכי הכי (מספיק בילד-אפ?) מכאיב בשנה הזו היו הרגעים שבהם באמת האמנתי באמונה שלמה שזה לא רק "מה לא" אלא גם "מה כבר לא אהיה".
כאילו שברגע שחוצים את גיל 30 כבר אי אפשר להגשים את כל הדברים שחלמת עליהם, כמו בלון שהאוויר משתחרר ממנו לאט, הרגשתי כיצד החלומות שלי מתגמדים וידעתי שאם זה ימשיך אני אעלם כי הנשמה שלי ניזונה מחלומות.
המחשבות והחרדות חפרו בור עמוק כל כך שפחדתי להסתכל מלמעלה אבל אז במצב רוח אובדני במיוחד אמרתי לעצמי "כוסעמק הפחד גבהים הזה, אני קופצת פנימה לתוך הרגשות".
אין דבר יותר מבהיל מצניחה חופשית לתוך הנשמה שלך, יש רגעים שבהם את מרגישה שלא חוזרים משם. אבל אז את מגלה שזה דווקא הפוך – שכשצללת נמוך הגעת גבוה כי החוכמה היא לקחת את התובנות מהתחתית ולצאת בחזרה לקחת אוויר. זה לכאורה אותו האוויר אבל הוא רווי חיים, הוא טעים ואנשים יגידו שאין אוויר בטעמים אבל מה הם מבינים…
במצולות יש כל מיני דברים, זבל שהשאירו דגים אחרים ומים עכורים אבל שם גם פגשתי ילדה קטנה חולמנית ומעופפת. היא סיפרה לי סיפורים על נסיכים ונסיכות, היא הכירה לי את כל החיות שלה כי אליהם היא הכי מתחברת ,היא הסבירה לי על פרחים וביימה לי הצגות. אהבתי אותה כי היא הייתה מיוחדת והיא בכלל לא התעסקה בשאלה אם יש עוד מילארדים מיוחדים כמותה?
פגשתי אותה קצת לפני שהיא גילתה שיש יותר יפות ממנה ויותר חכמות ממנה ויותר מוכשרות ממנה וכאלו שיודעות להתנסח היטב וכאלו ששולפות ציפורניים וכאלו שלא רואות בעיניים. פגשתי אותה כשהיא הייתה פשוט היא. קצת לפני שהיא משוואה ושתלת מחשבה שאולי היא לא מספיק וקצת לפני שזה צומח וחונק. כשפגשתי אותה אני אהבתי אותה ישר בלי תנאים אז למה היום אני מתקשה לאהוב אותה לפעמים?
השנים הרחיקו בנינו ואני זאת קצת היא אבל היא זאת בכלל לא אני וכל מה שאני רוצה עכשיו זה רק לחזור לשם לתחושה הזאת שאת זאת את ואת מחוברת לעולם. לא רוצה ליצור את …לא רוצה להפוך ל… רק רוצה לחזור להיות. פשוט. לא חיבור של דיגיטל ולא חיבור של פוזה, בלי טייטאלים ובלי מותגים, בלי לפעול מהשכל ולחשב כדאיות. פשוט . כמה זה מורכב להיות פשוטה? אבל כל דבר מורכב מתפרק. תפרקי, כי פשוט זה יפה ויפה לך פשוט. בחג הזה אתנקה מקשיחות וביקרתיות, מציקצוק של אנשים, גלגלי עיניים טיפשיים, ממה שמכרו לי וממה שבחרתי לקנות. פשוט לנקות.
// ענת קוסובסקי
