את יודעת כמה אני אוהב ללמוד, לדעת, לחקור, לבדוק. כל הזמן הייתי מלעיט את ראשך בעובדות חדשות, מחקרים עולמיים, חדשות מרעישות או סתם שאלות שצצו במוחי ועוד לא מצאתי תשובה עבורן. את, היית מהנהנת, שואלת שאלה, מנסה להבין מה אני רוצה מחייך, למה אני מוטרד מהדברים האלה בכלל.
גם ממך לא הפסקתי לשאוב מידע, הקשבתי לך, רציתי להבין, לדעת יותר, עלי, עלייך, עלינו, על העולם שלנו. לעיתים זה היה נראה כאילו אנו חיים בשני כוכבים נפרדים, שאינם שייכים לאותה מערכת, אך כאשר הם נפגשו, הניצוצות האירו את כל הגלקסיה.
והנה היא מוגשת קרה, אך זו איננה נקמה, אלא סוג של תודה, זו רשימה, של חלק ממה שלימדת אותי, מה שהפך אותי להיות אני.
לימדת אותי לאכול סלק למרות שהוא סגול.
לימדת אותי שיש צבעים של בגדים שלא הולכים יחד, חום ושחור זה כלל בל יעבור. וזה כלום לעומת שחור וכחול כהה, כי כך לא יעשה.
לימדת אותי שמנומר הוא נייטרלי כמו שחור.
לימדת אותי שהדרקונים של דורין אטיאס יותר מפחידים אנשים מהדרקונים של חאליסי.
לימדת אותי שמותר גם להגיד כן למסיבות גג, זה לא תמיד כזה משעמם וגרוע.
לימדת אותי שמותר גם להגיד לא לאנשים.
לימדת אותי שיש עוד גבינות בעולם חוץ מצהובה וגבינת שמנת.
לימדת אותי שמותר לאחר בכמה דקות. אף אחד לא יברח לי.
לימדת אותי לנשום, להרגע, לא להיות לחוץ כל הזמן.
לימדת אותי שכדורגל זה לא הכל בחיים.
לימדת אותי מהלך או שניים בסודות הכישוף ומאגיה השחורה.
לימדת אותי להכיר בכישרון שלי.
לימדת אותי להאמין בעצמי.
לימדת אותי לשאוף לצמוח ולא להיתקע במקום.
לימדת אותי מה זה Vine, Tweeter, Instargram.
לימדת אותי להיות פחות טכנופוב.
לימדת אותי מי אלה Alt – J, Bon Iver, King of Convenience, The Kooks, The Temper Trap, Zaz
לימדת אותי מי זה ג'יבנשי (אגב, הוא לא אל הודי).
לימדת אותי להבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה.
לימדת אותי מה זה רוקט.
לימדת אותי מי זו ג'ואן ריברס ומשטרת האופנה שלה.
לימדת אותי להיות אסרטיבי.
לימדת אותי לא להיות ביישן.
לימדת אותי ליהנות מהחיים.
לימדת אותי לומר תודה כשנותנים לי מחמאה ולא לסתום כמו דג טונה.
לימדת אותי לפטפט בסינית.
לימדת אותי שלתלות תמונה זה לא נחשב "עיצוב הדירה".
לימדת אותי להתגלגל מצחוק מול "אחד העם 1".
צילום: (visualphotos.com)
לימדת אותי שאהבה זה לא מספיק. אני הייתי בטוח, שאם אוהבים אז כל השאר לא משנה. נתגבר על כל מכשול, נעבור דרך הקוצים יד ביד, אמשוך אותך למעלה ואת תתני לי יד בדרך למטה. אהבה זה כל מה שחשוב. והנה מתברר שלא, כי אהבתי אותך ואת אהבת אותי.
אחרי שנתיים זה נגמר. אולי כבר אחרי שנה, המשכנו מכוח האינרציה. נסיבות חיצוניות, שגרמו לנו להמשיך את חיינו במשותף. חיי נוחות, שני כלבים, חתול, מרכז ת"א, עבודה, לימודים, חיי שגרה.
השגרה שאני כל כך אוהב, שאת כל כך שונאת. שגרה שנותנת לי ביטחון, מאפשרת לי לצפות את המהלך הבא בלי להיות מופתע.
לא הייתי מופתע מכך שאנו נפרדים, זה היה צפוי, רק העיתוי. הוא אף פעם לא נכון, תמיד יש תירוצים וסיבות למצוא עיתוי טוב יותר, אבל יש רגעים בחיים בהם העיתוי פשוט לא משנה. עושים את מה שצריך ונכון עבור שנינו. ומה שהיה נכון זה לצאת למסע בדרכים מתעקלות, מאובקות, נטושות, נפרדות. אנשים יצטרפו למסע החדש שלנו. את תאספי את כל העולם, כי כזו את, סוחפת. אני אשתדל להוסיף עוד אדם אחד לחיי, כי כזה אני, מתבודד.
צילום: (visualphotos.com)
//גנן רשת