בחודש ינואר האחרון, שבוע אחרי שביבי נתפס בעדשת מצלמה פריזאית שתיעדה את הפעם הראשונה בחייו בה המתין לאוטובוס (מחזה מטריד למי שלא זוכר, אל תצפו אם יש לכם נטייה קלה לפאראנויה), הגעתי לממש את זכות הצבעתי בבחירות המקדימות לרשימת מרצ לכנסת. במבואה הצפופה של ביתן גני התערוכה השתרך תור לא קצר לבר הקפה. לפניי בתור עמדה זהבה גלאון. מדי פעם ניגש אליה איזה יועץ שלוחש עדכון, פעיל שיש לו משהו ממש חשוב להעיר או איש צוות שמאיץ בה כבר לחזור לשטח. אבל היא – בשלה. בתור לקנות קפה ומאפה כי היא מתה מרעב ולא אכלה כל היום, כך היא עונה לו. היא לא זזה באי נוחות, לא מזייפת שיחת טלפון, לא מביטה אל השמיים בבהלה. אין אף עוזר או מתנדב שעושה את זה בשבילה. היא לא נעלבת כשהברמן לא מזהה אותה, היא מחכה בסבלנות לקפה ולבורקס שלה ומשלמת עליהם. קטע.
אבל חוץ ממנהיגה שמזמינה לעצמה קפה לבד, למה להצביע מרצ? הרי הם לא תמיד התנגדו בזמן למלחמות. והרשימה שלהם לבנה מדי, וטבעונית מדי, וחוץ מזה לזהבה יש קול של מורה, והריקודים בחתונה הגרוזינית ובכלל, מרצ זה הכי ניינטיז. אבל כמו שאין אדם מושלם גם אין מפלגה מושלמת, בפוליטיקה סותמים את האף ומצביעים לטוב במיעוטו. והטוב במיעוטו, צריך לזכור, הוא לא מושלם אבל הוא עדיין טוב. הנה עשר סיבות למה כן להצביע מרצ:
1. כי חשוב שתהיה מרצ בכנסת והיא בסכנה שלא לעבור את אחוז החסימה. אמנם הסקרים מנבאים לה 5 מנדטים, אבל אל תאמינו לסקרים. ביום הבחירות תמיד יש סחף אל עבר המפלגות הגדולות. זוכרים 2009? אז כזה. רק שכאן הסיכון הוא גדול. כי מתוך כוונה טובה לחזק את המחנה הציוני מול ביבי מרצ עלולה להיעלם ואז ייאבד גוש השמאל 4 מנדטים ואיתם גם את הסיכוי להרכיב ממשלה. להבדל בין 26 ל 28 מנדטים במחנה הציוני קוראים רוברט טיבייב ולהבדל בין 3 ל 5 מנדטים במרצ קוראים להיות או לחדול.
2. כי ראש הממשלה הוא לא מי שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר אלא מי שעומד בראש הגוש הגדול ביותר. תזכורת 2009 מספר 2: לבני עמדה בראש המפלגה הגדולה ביותר ולא היתה ראש ממשלה כי לא היה לה גוש חוסם. כי מרצ היא המפלגה הציונית היחידה שהתחייבה לא לשבת בממשלה בראשות נתניהו ולכן הצבעה למרצ היא גם הצבעה לבוז'י כראש ממשלה וגם הצבעה נגד ביבי. שתי ציפורים, הידד!
3. כי המחנה הציוני ולפיד ירוצו לזרועותיו של נתניהו כמו מרקו לאמא. הרצוג כבר היה שם, לבני ולפיד עד לפני דקה היו שם ובמחנה הציוני כבר מנהלים משא ומתן אינטנסיבי עם אנשיו של ביבי כדי לסגור תיקים בממשלת אחדות. מרצ חזקה לשמאלם תקטין את הסיכוי שזה יקרה.
4. כי להכניס לכנסת את הח"כית המצוינת תמר זנדברג, את לוחם השלום מוסי רז ואת לוחמת זכויות האדם והמחאה החברתית גבי לסקי זה יותר חשוב מלהשאיר שם את גיבורי יש עתיד, בועז טופורובסקי ופנינה תמנו שטה (מי?!).
5. כי החבר'ה של מרצ ישרים כמו סרגל. כי הם אומרים את האמת בפנים, גם כשלא נעים לנו לשמוע. כי הם משתמשים במילים גסות כמו הסכם שלום או די לכיבוש. ודמוקרטיה וחופש ביטוי וצדק ופערים חברתיים. והם לא מתאימים את האידיאולוגיה שלהם לסקרים, או נגררים אחר דעת קהל. הם מנסים לייצר אותה.
6. כי הם נלחמים בטייקונים ולא מפזזים איתם בגנקי או מקבלים מהם לשכה במכללת נתניה. והם גרים בפתח תקווה ובשדרות ולא בקיסריה וברמת אביב ג'. כי למרות גודלם הפרלמנטרי הם תמיד ראשונים בכל מדד חברתי וכלכלי והצליחו להעביר שורה של חוקים חברתיים בדיור, תעסוקה וריכוזיות.
7. כי הם דואגים לפליטים למרות שהם בחיים לא יוכלו להצביע להם. וחושבים שלהומואים ולסביות מגיע להתחתן ולהביא ילדים והם היחידים שהכניסו לכנסת נציגים מהקהילה הגאה (שלא בארון). כי אצלם הפמיניזם הוא לא רק בתיאוריה או בלשון נקבה, הוא מיושם בפועל – פיפטי פיפטי ברשימה. כי מספר שלוש ברשימה הוא ערבי. כי הם נתנו לנו עוד שעה של אור ביום באוקטובר. כי הם חושבים שבתכל'ס לעשן ג'וינט זה סבבה ולא מתביישים להגיד את זה. כי הרשימה עוד ארוכה וזה ממש על קצה המזלג.
8. כי כה אמר ימי ויסלר: "שזו מצווה להתפשר בכל צורה שתתאפשר אם זה יכול לחסוך לנו חיי אדם. שבא הזמן לומר הכל בלי לרכך כלום: הפתרונות יהיו קשים ומשונים. אבל עדיף לרדוף שלום מלשכלל כלוב – ולגלות שזה אנחנו שבפנים".
9. כי כנסת בלי מרצ זה תסריט בלהות, אפילו לימין. כי מי יתעמת בדיון הציבורי מול ברוך מרזל, יריב לוין, שרון גל ואורי אריאל? אראל מרגלית ויואל חסון? – זה או הם שייצגו את השמאל הציוני הדמוקרטי או מרצ.
10. כי החיים עצמם.
// גילי הרפז
