אני רוצה שתסתכל לי בעיינים ותשאל אותי איפה הייתי כל הזמן הזה, תגיד לי שכל החיים אתה מחכה לי. ואני אשתוק לרגע ואז אתגלגל מצחוק כי אין סיכוי בחיים שתגיד משפט כזה ותצליח להישאר רציני. אני רוצה שתגיד שלעבוד בצופים זה חנוני אבל זה גם סקסי וזה עושה לך את זה. אני רוצה לקנות לך את הכרטיס ברכה הזה שראיתי בחנות לפני כמה ימים למרות שהוא דביק מידי ואדום מידי וזה לא מתאים לי בכלל להעיף מבט לכיוון שלו, אבל אהבה מוציאה מאיתנו דברים מפגרים. לפחות ככה אומרים.
אני רוצה שתשב בסלון, על הספה המכוערת שקנינו באיקאה והייתי צריכה להרכיב אותה בעצמי כי אתה התייאשת תוך שנייה, ותגיד שאתה רעב ושאני אכין לך לאכול, למרות שאתה יודע שכל מה שאני אכניס לתנור יישרף תוך שנייה. ואתה תגיד לי לא נורא מאמא, העיקר שבמיטה את טובה. אני רוצה להתעצבן עלייך כשאתה מקלל כמו בהמה עם חברים שלך מול הכדור רגל בטלוויזיה ושתתרגז בחזרה ותגיד לי רצית ערס נכון? זה חלק מהחבילה.
אני רוצה שתמציא מיליון תירוצים למה לא קנית לי פרחים ליומולדת למרות שאני חושבת שפרחים זה מיותר, וששוקולד מנצח הכל. אני רוצה שתגיד לי להרגיע עם הקינדר, כי שבוע שעבר קנית חבילה ולא נשארה אפילו אצבע אחת. אני רוצה ללבוש את השמלה השחורה שאתה אוהב, ולשים עיפרון שחור בעיניים ולהגיד לך שאני יוצאת עם חברות כשתשאל אותי לאן בדיוק אני הולכת. כי הבטחתי שהחברות שלי זה לנצח. אני רוצה שתבוא איתי להופעה של אביב, למרות שהוא לא עשה צבא, ותשמע אותי צורחת כמו בגיל 17 ותגיד שזה מזל שלא הכרת אותי אז כי אתה והחברים שלך הייתם צוחקים על הפריקים המוזרים האלה שכל היום לובשים שחור. אני רוצה להסתכל עלייך בלילה, כשעומרי חבר שלך ישן על הספה שהרכבתי מאיקאה כי עוד פעם מישהי זרקה אותו ולדעת שאפשר לסמוך עליך. תמיד.
אני רוצה להזכיר לך כל בוקר מחדש שהנחירות שלך זאת עילה לפרידה.
אני רוצה להיות לידך כשאתה שולף מהמדף את ספר האקורדים הגדול , מתחיל לנגן את אימפריות נופלות לאט ונזכר בטיול שלך בהודו, ובנטלי, היפה עם הרסטות שהיית בטוח שאתה הולך להתחתן איתה והיום היא נשואה עם ארבעה ילדים. אני רוצה להגיד לך שגם אני רוצה ארבעה ילדים, רק שלא ממש ברור לי איך אני אסתדר עם אחד. אני רוצה לספר לאמא שלך את האמת. ולהגיד לה שאני בעצם לא צמחונית. אני יודעת שזה מכעיס אותך כל פעם מחדש אבל העוף שלה זה משהו שגם אתה יודע שאי אפשר להכיל. אני רוצה לחזור איתך מארוחת שישי אצל ההורים שלך ולהתעצבן עלייך שאתה מחרבן עם דלת פתוחה, ושתגיד לי "מאמא, זאת אהבה."
אני רוצה לריב איתך על הרבנות , לשמוע אותך אומר שאם אין רב אין חתונה, להגיד לך שתמיד רציתי להתחתן בווגאס עם פסל של אלביס בכניסה, אבל שבכלל יש עוד זמן. אני לא לחוצה. אני רוצה שתשמור אותי בטלפון שלך בדיוק כמו השם שלי. בלי שמות חיבה. אבל אתה ערס, ומתעקש לכתוב נסיכה. וכל פעם אתה מזכיר לי "זה חלק מהחבילה".
אין לי מושג איפה אתה. ואיזה הסבר רוחני יש לזה שעוד לא פגשתי אותך. אבל זה מה שאני רוצה. זאת החבילה.
// אור ויטל (או משהו דומה)
