"היי, אני ליאור, כהן, חדשה פה..ואת?", בזמן שאני מתארגנת אני עוצרת לכמה רגעים מול המראה ומנסה להתאמן על משפטי פתיחה מתוחכמים לחברים החדשים שלי מהאתר. הבנתי שאני בעצם סתם עומדת ובוהה כי שום דבר לא יוצא החלטתי פשוט לזרום עם זה.
אחרי נסיעה של שעה ועוד שעה של חיפוש חנייה הגעתי. אני לא יודעת אם אני יותר לחוצה או מתרגשת, למזלי נעמה לקחה עליי חסות והבטיחה להכיר לי את כולם.
בזמן שאני יוצאת מהאוטו ומתחילה ללכת לכיוון מקום האירוע היה לי קצת זמן לחשוב על השנה שעברה עליי, על כל המטרות שהצבתי לעצמי ולאן הגעתי, על חיי הדייטים הכושלים שלי אבל מצד שני חיי הרווקות מעולם לא נראו טוב יותר, ומה עכשיו? עכשיו נעבור את הערב הזה בשלום!
אני כבר ממש קרובה ומחליטה להוציא את הטלפון שלי ולחפש את נעמה, אני לגמרי מנותקת ולא שמה לב למה נעשה מסביבי עד שאני שומעת איזה הערה בנוסח "רגע , תן לחמודה לעבור.." תוך כדי שאני ממשיכה בדרכי זרקתי חיוך מנומס וחזרתי לבועה שלי.
נכנסתי, איפה האלכוהול?! מצאתי את הבר לקחתי שלוק מהיין התקשרתי לנעמה והנה זה מתחיל. אני מסתכלת על ההמון מגרם המדרגות ולא מאמינה שיש פה כל כך הרבה אנשים, פתאום יד מושטת באוויר מסמנת לי לבוא "איזו הקלה לראות פרצוף מוכר! תודה נעמה, וסליחה אם אני אהיה הזנב שלך הערב" , היא השיבה במילים מרגיעות והתחלנו את הסיור.
כולם יפים ונוצצים, כולם חמודים ומסבירי פנים, זה נחמד ועד שכבר התחלתי להרגיש קצת יותר בנוח לחץ הדם שלי (שיש לו חיים נפרדים) החליט שהוא צונח ולא משאיר לי זמן להתחמק מזה באלגנטיות. איזה פאדיחות אני עושה לעצמי, זה תמיד תוקף בזמן שאני הכי לא מצפה לו! בזמן שאני יושבת על הספסל עסוקה בלהיות מושפלת…
- "היי, זו את מהכניסה! "
- "כן זאת אני .."
- "את בסדר? את לא נראית טוב."
- "תודה, אני פשוט תכף מתעלפת."
- "את צריכה משהו? אולי משהו מתוק? "
הוא שלף פחית של משקה אנרגיה. באותו הרגע לא יכולתי להתעלם מהעובדה שיש אנשים טובים באמצע הדרך, והוא היה ההוכחה לכך, אני הייתי בתפקיד הזקנה והוא בתפקיד הגבר גבר שעוזר לי עם הסלים. זו היתה הפעם הראשונה שהועלתי בטובי להסתכל עליו .
- "אז איך קוראים לך? "
- "ליאור, ואתה? "
- "אהלן, קובי, אז אני מבין שאת כותבת במה וזה? "
התחלתי לקשקש קצת על הבלוג שלי והוא סיפר לי שהוא חלק מצוות החסות של האירוע, סיפרתי שאני מחיפה והוא מבת ים, הוא היה כל מה שלא ציפיתי לו, בוגר, גברי, מתעניין, לא ביישן ועם העיניים הכחולות הכי עמוקות שראיתי בחיי. מצאנו כמה תחומי עניין משותפים ולרגע זה היה נראה יותר מידי טוב בשביל להיות אמיתי. בלי ששמתי לב אחד החברים שלו כנראה לא ראה שמשהו קורה פה על הספסל והחליט שגם הוא מנסה את מזלו, קובי פינה לו את המקום והתרחק לצד השני של הספסל, אבל אני בתור בחורה לא פראיירית בכלל דרשתי את המקום של קובי באלגנטיות והחבר הבין את המסר.
החלפנו טלפונים ואני שמעולם לא ידעתי לדחות סיפוקים כבר שלחתי הודעה למחרת והוא שמהרגע הראשון לא הפסיק להפתיע אותי הראה בקיאות בכתיבה שלי, לקח לנו למעלה משבוע להוציא את הדייט הראשון שלנו לפועל אבל הגענו לשם, ממקום של יאוש , סקרנות ובעיקר כמיהה למשהו חדש ומרענן, מצאנו אהבה.
// ליאור כהן