ציירי לי כבשה

פעם אחת בחיים הייתי כלה, בגן חובה. אמא גנבה לי את השמלה ממחסן התחפושות של הקיבוץ וכל מה שאני זוכרת מהיום המרגש בחיי היה שלא הצלחתי לטפס על המתקנים בחצר. שנה אחר כך הייתי רקדנית ולבשתי חצאית טוטו תכלת והמון פאייטים סגולים, עוד "מתנה" מהקיבוץ. שנה אחת הייתי הומלסית והלכתי עם השכנים מקומה 4 לקבץ נדבות במרכז המסחרי ושנה אחרי הייתי פאנקיסטית (ההיפסטרית של האייטיז).

אחר כך הייתה לי איזו תחפושת שכבר שכחתי ממנה כי בבוקר התפוצץ קפה אפרופו בבן גוריון ולא היה בצפר. בשמינית הייתי חלק מתחפושת קבוצתית של הספייס גירלז שזיכתה אותנו במקום השני בתחרות התחפושות של התיכון. כשחזרתי מסיני זרקתי על עצמי גלבייה וכאפייה והייתי בדואית, כשחזרתי מהודו זרקתי על עצמי סארי וכשעבדתי כמארחת באורנה ואלה התחפשתי לגיישה וכל המלצרים עלו על דראג. חוץ מזה גם הספקתי להיות טבחית, דוסית, גבר, פרה, כיפה אדומה, מעריצה שרופה של גאנס אנד רוזז, מיה וואלאס מספרות זולה ונערת מאנגה.

לפני שנתיים לא הספקתי כי בדיוק שסיימתי להכין פוסט עם אוזני המן לוסי החליטה שדי לה בבטן, ומאז לא התחפשתי. אבל גם גיליתי שלהכין תחפושות ללא המבוכה הנלווית ללבישתן (או הפחד המשתק שאולי התבלבלתי ביום ואני היחידה שתבוא מחופשת לבצפר) – זה אפילו יותר נחמד. ומאחר וחישבתי שיש לי בערך עוד 3-4 שנים עד שהיא תדרוש תחפושת של נסיכות/הלו קיטי/שפנפנית עם מחשוף – אני מנצלת כל פורים שנותר לי עד אז כדי להחליט בשבילה.

תחפושת כבשה של מרתה סטיוארט

מה צריך?

שתי חתיכות לבד בצבע שחור ולבן/קרם/בז'/ורוד
בגד גוף לבן (אפשר גם חולצה או גופייה)
טייטס וטישרט עם שרוול ארוך בצבע שחור (שנשארים אח"כ ללא פגע)
כובע בצבע לבן
אקרילן (חומר מילוי)
מחט, וחוט שחור ולבן
מספריים
דבק לבדים (גוטרמן)
עיפרון עיניים/ליפסטיק שחור
כרית קטנה מאורכת (לא חובה)
דוגמת אוזניים מודפסת (שימו לב שיש שם גם דוגמא של כרבולת – את זה לא צריך פה)

*את כל הדברים הנ"ל אפשר לקנות בזול בשוק ובנחלת בנימין. כמעט בכל חנויות הבדים בנחלה מוכרים חתיכות קטנות ושאריות של לבד, ובכל סידקית יש אקרילן, דבק לבדים וצרכי תפירה והכל ממש בזול. בשוק הכרמל קניתי בגד גוף וכובע בפחות מעשרים ש"ח.

הכנת הכובע

מדפיסים את הגזרה מהקישור הזה (השרטוט התחתון). מסמנים עם גיר או עיפרון את הגזרה החיצונית על הלבד השחור וגוזרים שתי אזניים. גוזרים את הגזרה החיצונית מהדף ואז מסמנים את הגזרה הפנימית על הלבד הבהיר וגוזרים. אם אין מדפסת וכו', אפשר גם לשרטט לבד, זה ממש לא חייב להיות מדע מדויק. אני בטוחה שיש כבשים עם אזניים לא סימטריות.

מדביקים את הלבד הלבן על גבי השחור (אפשר גם לתפור זה פשוט לוקח יותר זמן)

תופרים את האזניים לכובע. חשוב קודם למדוד על הראש של הקורבן ולסמן בדיוק איפה לתפור, כי זה לא אחת מול השניה ב- 180 מעלות אלא קצת יותר קרוב. אצל מרתה מגהצים את האזניים לאורכן כדי לייצר קפל פנימי. אצלי זה נגמר בלבד ודבק שהפכו לפלסטיק שחור על גב המגהץ שלי ז"ל ולכן אני ממש לא ממליצה על האופציה הזאת (ואם מישהו יודע איך אמורים לגהץ בד לבד מודבק אז אנא שתפו בתגובות). במקום זה קיפלתי את האוזניים קצת למעלה, כ – 4-5 ס"מ, ותפרתי ביד כדי לתת להן קצת עומק. ממש לא חובה. אחר כך תופרים ביד את האזניים לכובע עצמו (זה ממש לא משנה אם התפרים יוצאים לא שווים).

גוף הכבשה

גוזרים את השרוולים של בגד הגוף אם מה שיש לכם זה בגד גוף או חולצה עם שרוולים

מלבישים את בגד הגוף או החולצה על כרית כדי שהבד יהיה מתוח ויהיה נוח יותר לעבוד

מתחילים להדביק. עובדים במקטעים של כעשרה ס"מ כל פעם. מורחים דבק על הבגד, מקבצ'צ'ים חופן של אקרילן ומדביקים. עם חוט בהיר ומחט מחזקים בקצוות ומוסיפים פה ושם תפרים בין לבין כדי לייצר הפרדה ועיגולי "צמר" באופן לא סימטרי.

אני נשברתי באמצע ועשיתי רק את החלק הקדמי. זה לקח לי בערך שעה וחצי, לוסי בדיוק התעוררה וחוץ מזה כאב לי באצבע. אבל המשקיעים מוזמנים להדביק ולתפור גם בגב.

את הוסט כבשה הזה מלבישים מעל חולצה שחורה עם שרוולים ארוכים וטייטס שחור. להשלמת המראה מציירים עיגול על האף עם עיפרון עיניים שחור.

מעדיפים תחפושת ינשוף? ובלי תפירה בכלל? הנה המתכון משנה שעברה 

פורים שמח ומבדח שיהיה!

// גילי הרפז