עם הזמן אולי אלמד לסלוח, לשים מאחורי, לשחרר. עם הזמן יכאב לי פחות, עוד פחות ובסוף לא. כמו הצלקת הקטנה בסנטר שלי, תוצאה של נסיון לרדת את מדרגות הבניין עם אופניים (הייתי בן שש, וזו הייתה הפעם האחרונה שעסקתי בספורט אקסטרים). יכול להיות שעליתי פה על מודל חדש של התמודדות – כואב, פחות אבל עוד כואב, כבר לא כואב אבל צלקת. עם הזמן הכל יסתדר. אם רק הזמן לא היה עובר כל כך לאט. אני פשוט לגמרי כבר מוכן ליום שבו אני אסתכל אחורה על זה ואצחק. אוקיי, מודה, מוכן להתפשר על מחייך. אוקיי, מודה, מוכן להתפשר על "לא מביט אחורה בזעם".
תמיד יש מה ללמוד מקשר שהסתיים. אפשר לחקור ולנבור ולנתח ולפתח. לשחזר שיחות, רגעים, רגשות, זיונים. לאכול סרטים מפה ועד מחר, לשתות ג'ק דניאלס עד שהבקבוק נגמר. לקום מחר בבוקר עם שיר ישן ושרוט בלב ולהתחיל מלחפש איפה שמתי את האדוויל. חבל שכל מה שאני רוצה לעשות כרגע לשכוח ולמחוק. אירייס אנד פאקינג ריוויינד, שמש נצחית בראש מתולתל.
גרפיטי אחד שווה אלף מילים
תמיד יש ספקות. עד הרגע שאין ספקות. עד הרגע שברור לי שבבית הדין הגבוה לאהבה שבו יושבים המוח שלי והלב שלי, התקבלה החלטה פה אחד. כזה אני. לא מסוגל לקום וללכת עד שאני מרגיש שנתתי את הפייט האחרון. עד שאני לא שוכב מדמם על הרצפה אני לא מוותר. ההתנהגות הזאת יותר אפקטיבית להתנהלות בלהקת רוק, פחות אפקטיבית כשאתה בקשר שברור לכולם שהוא מזמן כבר לא בריא. כשאני אומר כולם אני מתכוון הורים, חברים, חברי להקה, הברמן בפאב הקבוע, המלצר שעושה איתי משמרת ערב וכנראה גם הכלב שלי. כזה אני. או שאולי כאלו הם אנשים אמוציונאליים. או מטומטמים. או פשוט אנשים. לא יודע, לא בדקתי.
אני לא הבייב שלך יותר. רשמית מלפני כמה ימים, אבל תכלס? כבר כמה חודשים. אני ידעתי את זה, ואת ידעת את זה, אבל איזה כיף זה הדחקה? במיוחד בחורף, כשקר. מצד אחד אני לא מבין למה לקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה, מצד שני לוקח זמן להבין כאלה דברים כשאתה נותן לבת הזוג שלך לטמטם לך את המוח בסדרה של שיחות קשות ומתישות, הפסקות של ימים כדי לחשוב והבטחות שהיא מפרה פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם.
הכלב שלי במבט דואג עקב קשר לא בריא
כן, כתבתי את זה ארבע פעמים. כמספר הפעמים שזה קרה. אם הייתי הבייב שלך היית באה להופעות שלי בכיף בלי לעשות עניין. היית מבינה או לפחות מנסה להבין את הטראומות שבהן מושרשות הדעות הלא כל כך פוליטקלי קורקט שלי לגבי ערבים. היית מסמסת, מחזרת, מקשיבה. משקיעה. אם הייתי הבייב שלך לא היית מפרה את ההבטחה שלך (מפאת צנעת הפרט אני לא אפרט) ארבע פעמים מזדיינות. אבל אני לא הבייב שלך. עדיף ככה, האמת. גם ככה הרגשתי די לבד בקשר הזה. לא שזה משהו מיוחד. מיליוני אנשים לבד, לא? אם כבר לבד אז שיהיה רווק, ואם כבר רווק אז שיהיה רווק'נ'רול.
//זהר רץ