אני כמו פלסטר צבעוני

כשהיא שמחה היא פתוחה, רחבת ידיים, מכילה. כמו סלון מואר שרק מחכה שתיכנס אליו. יש לה הרבה להראות, להוביל אותך בין חדרי הלב, לעשות לך סיור ולתת לך להרגיש כמו משפחה, בן בית. 

כשטוב לה אין לה גבולות, אין לה סודות, היא תענה על כל מה שתשאל, בקול או במבט גם על הדברים האישיים ביותר. כשמחייך לה רואים, שומעים ומרגישים. היא לא מתקמצנת כשיש לה. 

אבל כשהיא נסגרת היא אחרת. מסובבת את הפנים הצידה, שלא תראה כלום. כשרע לה היא לא תבכה, אולי תחלוק עם חברות ספורות רבע ממה שעובר עליה, תלוי מקרה. כשרע לה היא תיסגר, היא תינעל, תגיף תריסים, תאטום וילונות, תעמיד עשרות מנעולים, ויותר לא תוכל להגיע אליה. היא לא תשאיר שום יציאת חירום להתגנב דרכה פנימה.

היא תתמודד לבד מול הצל שנפל עליה. תעמוד לבד מול בעיה שצצה, מול מפלצת חדשה, או מול עצמה שלפעמים היא לא סובלת. היא תנסה לפתור, או לשנות, או להשלים, ולך היא תיעלם.

ואם במקרה היא תחלוק איתך קצת, היא לא תגיב לניחומים, היא לא רוצה את האהדה.

היא תחלוק רק כשלא תוכל לשתוק עם עצמה יותר, תגיד בקול את מה שהיא שונאת, כי כשזה בלב זה לא נחשב. זאת רמאות.

כשזה רק בראש היא מרגישה שקרנית, מרגישה מתחזה. מראה ישות טובה ללא פגמים, וכשתרצה לתקן היא תתוודה. היא תגיד בקול עם מה היא לא שלמה והמפלצת תקבל סופסוף דמות, פנים וגוף. המפלצת תהפוך למוחשית ומנוצחת. 

אי אפשר לנהל קרבות מול רוחות רפאים.

בדרך כלל היא טובה. היא אוהבת אחרים ואת עצמה. רוב הזמן הימים שלה הם חגיגה.

רק לפעמים מתפלק לה. בורח לה ככה, בדרך כלל מהפה, תגובה עוקצנית, מחשבות מכוערות, מילים קשות. ואז היא תתבייש, תאסוף את הכביסה המלוכלכת שלה מהר פנימה, תשפוך אקונומיקה, סבון, מרכך. עכשיו לא טוב. 

כשרע לה היא לא תענה יותר לטלפונים. אולי תשלח הודעה על כך שהצטננה ושתדבר איתך כשתחלים, בעוד שבוע, שבועיים, חודש. היא לא תוכל להסתכל לאנשים אחרים בעיניים כל עוד היא יודעת שהיא לא בסדר, כל עוד היא לא מצאה איך לתקן את הטעות, השגיאה שבה. היא תתכווץ, תזחל לפינה של החדר, תתכסה מהעולם. 

"אני חולה" היא תסמס לך אחרי שיחה שלא נענתה. עכשיו נשאר רק לחכות.

בכל פעם שהיא נעלמת ככה אתה דואג. אתה לא מנסה לברר מה קרה כי אתה יודע שאין עם מי לדבר, אבל מתנחם בזה שהיא תמיד נופלת על הרגליים. כשהיא תהייה מוכנה היא תבוא, כמו חדשה. אולי תחזור עם רק שריטה קטנה, ואז תוכל להדביק לה פלסטר על הברך, צבעוני, של ילדים, בדיוק כמו שהיא אוהבת.

// אסתר אילייב