הבלוג מתכונן למשחק הגדול ביותר של העונה מבחינתו ולקביעת ההיררכיה אחת ולתמיד מי יפתח את הבלוג. היום זה יהיה
מורן:
רדיוסים יש במעגל – הבילוי המשפחתי הגברי בבית משפחת כהן מתרחש במשחקי מכבי חיפה. להגיע לבלומפילד מנהריה היה עבור אבא שלי קצת יותר מדי, בעונה פחות מדי. אז אמנם ניצחנו, אבל זה לא היה מושלם.
הצעה: במקום שההתאחדות תעניש 17,000 אוהדים טובים ומסורים, בית המשפט יועיל להעניש את אותם 5 – 20 שאוהדים את עצמם. הכי קל להתעמר בטובים. מתי תתחילו לכלוא את הרעים?
הרכב חסר
מהפכת ינואר – ומדובר במהפכה של ממש, לא למען שינוי שיטת המשטר, לא למיגור מגיפת הרעב בעולם, לא כנגד הניצול במדינות נחשלות אלא מהפיכה למען כדורגל טוב יותר, שמח יותר, שיכול להביא תוצאות.
ואלה שמות – חמישה שחקנים בלבד שפתחו את העונה בירוק פתחו נגד אשדוד. מתוך השישה החדשים ( אני מחשיב גם את "המנודה" אביחי ידין ואת "הדבוק לספסל" אלעד גבאי). הרשימו בעיקר איתי שכטר שרץ ימינה, סגר את הקשר, כיסה על המגן, שרף שטחים ובעיקר הכניס גול בהזדמנות הראשונה, אבל יותר מכל היה זה אביחי ידין.
המנודה – אני אוהב את אביחי ידין. עוד כשהוא היה בהפועל ת"א, רציתי אותו בירוק, לא אף אחד אחר. כשזה סוף סוף קרה, משהו קרה גם לידין. זה לא היה זה, עכשיו נדמה שהוא חוזר בדיוק בזמן לעימות מול אותה אדומה שפעם היה חלק ממנה.
זה שמעל וזה שמתחת יכולים להיות אחראים לזה
המבוזבז – רובן ראיוס הוא אולי אחד השחקנים הכי מוכשרים שהגיעו למכבי חיפה אי פעם ואני לא מגזים. האיש גאון כדורגל ולראיה המסירה הזו שאמנם לא הסתיימה בשער אך מראה כמה הוא לא קונבנציונאלי. אני לא יודע למה זה לא מצליח לו, כנראה שהוא לא יכול לסחוב לבד. הוא צריך להיות מוביל בין מובילים. כששורה עליו הרוח ויש לו עם מי לשחק הוא הדבר הכי מרגש שמסתובב אצלינו במגרש ואני רוצה לראות אותו שם, כי בשביל זה אני בא למגרש.
וכדי לפגוש את הגברים של משפחת כהן.
# דקת דומיה לזכר אורי אורבך ז"ל היא המעט שהמנהלת יכולה לעשות. המעט!
מור:
גם אני – אוהב את אביחי ידין, בעיקר מתגעגע למישהו שרץ באמצע, מתקל, מחלץ כדורים ואכפת לו ממה שקורה על המגרש (ולראיה אותו דרבי כידונים). מבחינתי, כמה חבל שהוא חוזר בדיוק עכשיו למשחק נגד האקסית, נגדנו.
שני בבלומפילד – וסוף סוף לא במגרש ע"ש האחים רדיוס בנתניה (תומך בידידי מלמעלה כי מי כמונו מכיר את העונש המטומטם להחריד הזה) ולראשונה מזה שנים, אין התרגשות, אין תכונה מיוחדת, אין כלום. סתם משחק בין אימפריה בנפילה לזאת שהייתה מתה להיות אימפריה למרות שתמיד תגיד שלא ושטוב לה ככה. יהיה קר.
אדום נגד ירוק, הפירות הבאושים של העונה
שער 8 – אם תקנו מהר לשערים האחרים, ניתן לכם גם את שמונה. כך הודיעה לאוהדים ההנהלה של האדומים, החדשה. ואני שואל: למה שאנשים ירצו לעשות את זה לעצמם? 'שער המשפחות' הוא נקרא בסלנג של המקומיים, למה שהורים שפויים ירצו לקחת את הילדים שלהם לראות את הקבוצה השנה? וברצינות, שאפו לעמותת האוהדים שרכשה את הכרטיסים, מכיס אחד לכיס שני.
סארי פלאח – לא חוכמה לרדת עליו בעקבות היכולת שלו לאחרונה, וגם כולם כבר עשו את זה. אני תקוע עדיין בכדורגל הרומנטי של שנות ה-80: סארי מול קבוצתו לשעבר, שוויתרה עליו, עולה למגרש ושורף את הדשא, קרי: לא עושה אף טעות שמובילה לגול לרעתנו, אמן.
משהו רע – עובר על ליגת האלופות. מה שהיה בעבר חגיגה של ערב שלם, הפך מבחינתי לציפה לתקצירים בלבד. אם פעם כל משחק משודר בשלב המוקדם היה נצפה מתחילתו ועד סופו, כולל ה'אולפן' של לפני ואחרי, אחר כך רק שלבי הנוק-אאוט והיום כנראה רק חצאי הגמר וצפונה. ככה זה כשהמפעל הכי גדול של הכדורגל העולמי הופך למועדון כלכלי סגור.
עוד פעם קלאסיקו? שוב קבוצה של מוריניו? אפילו השחקנים כבר נראים משועממים.
ואולי זה אני, הזדקנתי, מתי נותנים חדשות?