הכי אני אוהב אותה נבוכה. לא שזה כזה מסובך להביך אותה אבל כשהיא מחייכת חיוך כזה שאי אפשר להשתלט על הגבולות שלו ומסתכלת על הריצפה, אני מוקסם. אני אוהב את ההרגשה הזאת שיש לי איתה, בטוחה כזאת אבל לא משעממת.
היא עיר מקלט עבורי, כשיש לי אותה קרובה אליי אני מרגיש מוגן ובטוח, אפילו שהיא קטנה ממני בכמעט 30 סנטימטרים. הגודל לא תמיד קובע. אני מחכה לסיים את היום איתה. הידיים הקצרות שלה מספיקות כדי לעטוף אותי בכל האהבה הזאת שהיא מרעיפה עליי בלי סוף עד שהלב שלי ממריא הכי גבוה שאפשר ומקווה לא להתרסק.
רושפלד ובניו
אני אוהב שאנחנו מבשלים ביחד, אפילו שיש מיליון דברים שהיא לא יכולה לאכול. אנחנו מכינים ארוחת פסטה ומתנהגים כאילו אנחנו מינימום רושפלד ובניו. מחלקים הוראות, מודדים כמויות ומרוצים מהתוצאות כי איזה מדהימים אנחנו שהצלחנו להכין פסטה פסטו כזאת מדוייקת.
לפעמים אני גם אופה לנו משהו והיא מסתכלת בי בעיניים מעריצות כשהיא טועמת את הביס הראשון. "אין, אין לתאר" היא מוסיפה ומגניבה לי נשיקה עם פירורי לחם. תן לבחורה פחמימות והיא תהיה שלך לנצח. או לפחות לכמה רגעים.
לפעמים כשהיא מתעצבנת עליי אני קורא לה "בובההה". היא שונאת שאני קורא לה ככה אז במקום להתעצבן היא צוחקת. יש לנו שטויות משלנו והומור פרטי שלנו, כזה שליד אנשים אחרים מספיק לנו מבט אחד בעיניים בשביל ששנינו נתפוצץ מצחוק. אני אוהב להסתכל לה בעיניים גם כשאנחנו מדברים על משהו לא חשוב. גם אם נדבר על הדרך הטובה ביותר לחסל ג'וקים – אם נסתכל אחד לשני בעיניים שנינו נחייך. איזה כיף זה לחייך.
אני אוהב לשתות איתה. איכשהו תמיד כשאני מרגיש מסובב היא עדיין בכוס היין השנייה. בשלב כלשהו הראש שלי מונח על הברכיים שלה או הרגליים הקצרות שלה מונחות על שלי. תמיד כשהערב שלנו מסתיים בא לה שוקולד. לא משנה כמה היא רוצה לרדת במשקל – על השוקולד היא לא מוותרת, והרי מי שיקום לרוץ בבוקר זה אני, אבל לא אכפת לה, וגם לי לא. אני אוהב אותה כמו שהיא. קילו לפה, קילו לשם. בעיקר לשם.
בחורה בג'ינס
אני אוהב אותה בג'ינס. היא לא לובשת שמלות מפוארות או מחשופים עמוקים, לא צבעים צועקים או בגדי מעצבים. היא הכי מבסוטה בג'ינס, בלי למשוך חצאית למטה ובלי לבדוק אם הציץ מציץ החוצה. אני אוהב שנוח לה ואני אוהב שנוח לנו ביחד. "נוח" נשמע כמו עלבון, אבל זה הכי נעים בעולם. להרגיש בבית עם אדם אחר ושונה ממך שהכרת באמצע החיים, כזה שמכיר אותך כל פעם עוד קצת ועדיין ממשיך לאהוב אותך, גם כשאתה בלתי נסבל. הכי נעים בעולם. אני אוהב אותנו יחד. אני אוהב לחבק אותה.
אני אוהב אותה עצלנית. היא גורמת לי להרגיש שבזכותי היא קמה ועושה דברים, כי אני עושה, כי אני שם, כי אני מדרבן אותה. לפעמים אני חושב שאולי היא עושה את זה בכוונה כדי שאהיה מרוצה מעצמי. היא מנסה שתמיד אהיה מרוצה, אני גם מנסה שהיא תהיה. שנינו די קלים לריצוי. שיחה מטופשת על אנשים באוטובוס עושה אותנו מרוצים. אנחנו צוחקים וכולם מסתכלים עלינו ולשנינו לא אכפת.
אני אוהב את הנחת שיש לה בעיניים כשהיא מסתכלת עליי. כאילו חיכתה לי. כאילו אני חתיכת שוקולד. כאילו מצאה אותי סופסוף. כאילו גם היא אוהבת אותי.
(מתוך: מכתבי אהבה שכתבתי לעצמי).
//סיוון סטרומזה
