אני לא מהאנשים שחולים. לא מאלה שכל שלושה ימים יש להם כאב ראש, לא מאלה שמחזיקים מד חום בבית, לא מאלה שיודעים איפה קופת החולים הקרובה לביתם ואפילו לא מאלה שיודעים את השם של הרופא שלהם או איפה הכרטיס המגנטי שלהם שוכב בזמן שגרה. אבל כשאני חולה, ולשמחתי זה קורה אחת ל-8 שנים בערך, אז אני חולה ממש. כנראה שבגלל שאני לא חולה בדרך כלל אני לא יודע להתמודד עם זה.
אני גם לא אוהב לטול כדורים. מהדברים האלו שנראה לי שעדיף בלעדיהם. זה כל כך פלסטי ונוקשה שאין מצב שזה תמים. זה תמיד נראה לי כמו לבלוע ביצת קינדר, לך תדע מה מסתתר בפנים. גם כשכואב לי הראש מדי פעם, אני פשוט מעדיף ללכת לישון ו"לקום כמו חדש" מאשר לקחת כדור ולהמשיך את השגרה שלי. אפילו וורקהוליק שכמוני מבין שלפעמים הגוף מסמן לך שהוא צריך מנוחה. אבל הפעם הגוף שלי סימן לי שבלי כדורים אני יכול להתחיל ולחשוב על ניסוחים מתאימים לצוואה. הבעיה בבית של רווק לא חולני שכמותי היא שאין לי ממש כדורים בבית (מצטער שלא עדכנתי בזמן אמא). יש לי שאריות של כדורים מלפני 8 שנים וכדורי מציצה עם עובש.
אני ישן הרבה כשאני חולה, אילה ישנה הרבה בלי קשר
יומיים בתוך המחלה ואני בהזיות, לא פחות. חם לי וקר לי בו זמנית, יש לי צמרמורות כל 15 שניות ואני מרגיש כמו בסצנה של הסרט "זוהר". אני מזהה שמתקרבים אלי אנשים מדי פעם, מגישים לי מרק וכוסות מים. פתאום אני קולט בחורה יפיפייה שמחבקת אותי (מה חשבתם? שאם אני חולה אז אני לא מבין שאני צריך לפרגן לה??) ומניחה אותי חזרה על הספה כאילו אני כרית נוי קשיחה עם ריצ'רץ. אני מרגיש שעוד אנשים נכנסים ויוצאים. חלקם עם שקיות, חלקם עם סירים. חלקם מודאגים שאלך לעבודה מחר, חלקם מודאגים שלא אלך.
אני לוקח כדור ועוד כדור ואני כבר לא סגור אם עכשיו זה האנטיביוטיקה, כדור לגרון, האקמול להורדת החום או הגלולה של היום של אחרי שנותרה לא משומשת בארון כבר כמה שנים. שורף לי הגרון ואני מרגיש כמו דרקון. אך במקום אש אני יורק מרק. אני שואל האם המרק הזה טיפה מתובל יותר מהרגיל ומתעלמים ממני. מדברים אלי בגוף שלישי כאילו אני לא בחדר. ויתרו עלי.
בשלב מסויים הכל מתערבל לך בראש ונוצרים שילובים מוזרים. המחשבות על משימות פתוחות בעבודה מתערבלות עם סדרה שרק שמעת את המלל שלה כי נרדמת על הספה, שיחות טלפון שאנשים לידך עושים מתאימות כמו כפפה להודעות ווטסאפ שמתקבלות כשאתה ישן, קולות ממשחק כדורגל שראית נשמעים כמו חלק ממשחקי חיזור בערוץ דיסקברי. הכל נשמע הגיוני בראש שלך וכל כך לא הגיוני כשהוא יוצא מהפה שלך. אנשים מחייכים אליך, מלטפים את שערך ומבטיחים לך שיהיה בסדר אם רק תנוח ותשתה מרק.
והיום בתפריט: מרק!
אני עד עכשיו לא יודע בדיוק במה חליתי. להדיוט כמוני יש הימור לגבי שם המחלה שלי בהתאם לאזור שבו אני חש את הכאב. בנוסף, תמיד המחלה נראית לי קשה יותר משל אחרים. למשל, אם כואב לי הגרון אז יש לי "דלקת גרון חריפה", אם כואב לי הראש אז מדובר ב"מיגרנה בדרגה לא פשוטה" ואם כואבת לי הכתף אז יש לי "מקרה נדיר של כתף עצלה".
אני מתעורר באמצע עוד יום ופותח את העיניים. שקט מסביב. כולם הלכו, או שמלכתחילה לא היה פה אף אחד. הולך למראה ורואה שאני בעל זקן לא סביר. אני מנסה לחשב כמה ימים עברו מאז הפעם האחרונה שהצלחתי ממש לפתוח את העיניים אבל מתקשה בהתחשב בעובדה שאין לי שום מושג איזה יום היום. הבית נראה רגוע ושליו כאילו לא קרה כלום. החום נעלם, הגרון מחליק מים בקלילות מעוררת השתאות. אולי זה רק היה חלום?
// טמיר זוארץ
